קהילה נפלאה מנקה שכמוכם

כבר מזמן יש איזה בדיחה שרצה לה, על כך שפתחנו כאן עסק ניקוי רציני חובק עולם….חחחח….עם כלי ניקוי משוכללים ויעילים

תודה לכם הגרעין הוותיק שממשיך לנקות ללא הפוגה. באמת יש כאן כאלה שהם מחויבים לחלוטין למשימת הניקוי הזאת, לחופש של האוניהיפילי שלהם ולחזרה השלמה הביתה, לבורא

ויש הרבה מצטרפים חדשים וגם לכם אני רוצה לומר תודה! על המוכנות שלכם לקפוץ למים ולהסכים לבחון את הדרך הנפלאה הזאת, הפשוטה והיעילה. לקחת אחריות על מה שעולה בכם ולאפשר לתיקון פנימי להתרחש

האדוות של הניקויים של כולנו הם בלתי ניתנות לתפיסה. הערבות ההדדית שמתקיימת כאן היא מפתח לשלום בעולמינו

לפני כמה ימים נאמר לי על ידי חבר קרוב שאולי עדיף שלא אכתוב ככה על חיפוש הבית שלי עד שהכול יהיה ברור ואעבור לבית החדש. והאמירה נאמרה ממקום של חשש עבורי, שמה מה שאני כותבת מעיר התנגדויות באנשים ורגשות של צרות עין. מה שמעניין שבדרך כלל הייתי באמת כותבת על ניקויים אשר הביאו כבר לאיזה פתיחה ברורה

והייתי עם מה שנאמר לי. וניקיתי. וישר פניתי לבורא עם תפילה של – רגע, זה נכון? אני לא צריכה לכתוב על הבית? האם אני גורמת לעיכובים אצלי? האם אני גורמת לאנשים תחושות קשות? האם בעצם לא הבנתי כאן כלום ואין כאן השראה לכתוב

מה שראיתי שיש כאן הזדמנות דווקא לכתוב שלא מתוך אג’נדה שמתקיימת. זאת אומרת החיים עם הו’אופונופונו. עוד אין תוצאות , רק תנודות ממש עדינות, ומוכנות להיפגש בתוכי עם מה שעולה לקראת מעבר שהולך להתרחש. ודווקא כתיבה על ניקויים כשאין עדיין מושג מה יקרה, יש בה כל כך הרבה אמת. כי בדרך כלל זה המצב. אין זאת תכנית כבקשתך. אחרי כל ניקוי שאנו עושים אין איזה מלצר שמביא לנו את מה שאנו מייחלים לו. (לפעמים ניסים קורים, אבל לרוב זה תהליך יותר מתמשך) יש כאן משהו עמוק של שיוף האישיות האנוכית. של התקרבות למקצב של השלם, כי אנו באמת מאפסים את עצמינו. והשראה הרי זה משהו חדש שמעולם לא התרחש. השראה היא חד פעמית. מי יודע מה היא תניע

עצבות עלתה בי, הרבה חוסר אונים

אמרתי לו שאני דווקא חוויתי המון אהבה. אנשים שהגיבו בפוסט, נראה שאהבה קרתה. אבל יש מצב שהיו כאלה שהפוסט הזה הציף אותם במשהו אחר

ואמרתי לו שאני אהיה עם מה שהוא אמר

ותוך יום בערך קיבלתי הודעה מחברה שאני מכירה, היא למדה איתי כמה קורסים, והיא אמרה לי שהפוסט הזה שינה את כל התנועה שלה לגבי הבית שהיא חיפשה…היא כנראה תכתוב על זה שיתוף ואני אעלה אותו כאן. כי יש בו הרבה השראה. ואחרי כן עוד מישהי כתבה לי בפרטי עד כמה זה משנה לה את החיים היישום של השיטה. ובעצם, כן. יש כאלה שייקחו את מה שאני מניחה כאן ויבדקו לעצמם והשראה תנחה אותם לעוד. ויש אולי באמת שהמילים שנכתבו יציפו רגשות וזיכרונות כלפי, וזה לגמרי ברור. אבל בעצם, אולי דווקא אלא הם הכי חשובים. כי בזכות מה שעלה, יש הזדמנות להיפגש עם מה שעלה. יש אפשרות להתחרט, לבקש סליחה ולאפשר להתמרה להתרחש

אני בעצם כאן כבר מבקשת סליחה עם המילים שלי עוררו משהו מעצבן, מכעיס או סוגר. יש לי בטח זיכרונות משותפים עמכם, ואני רואה כאן הזדמנות לחיתוך אותם כבלים. כדי שאוכל להתאפס ויחד איתי גם אתם

כל דבר המגיע אלינו, הוא כתוצאה מזיכרונות הקיימים בתוכנו. העובדה שקיבלתי מסר כזה הוא מדויק. הנה יצא ששיתפתי אתכם בו, כי כולנו מקבלים בזמן כזה או אחר כל מיני התרחשויות, גם אם אנחנו היינו הכי במקום של אהבה ואכפתיות. אין לנו מושג מאיפה דבר כזה יכול להגיע. זה בא מהתת מודע שלנו, עמוק עמוק. אבל הילדה הפנימית שלנו יודעת

וכאן בעצם לב הפוסט. הקשר עם הילדה הפנימית

הילדה הפנימית היא מערכת היחסים החשובה ביותר בכל התהליך

והיא בוחנת אותנו, עד כמה אנו רציניים בעניין

הייתי אתה הרבה בימים אלה. ושוחחתי עמה. ביקשתי ממנה אם היא מוכנה לשחרר את כל מה שקשור לאותו נושא, לאותו חבר שהביא את הבשורה, לכל המעורבים בעניין. כל יום אני אומרת לה שיש לה רשות להרפות. למה זה חשוב? כי אם הילדה הפנימית לא מרפה, לא משנה כמה תגידו תודה. הזיכרון לא יכול להתאפס. והיא לומדת רק מהחלק המודע שלנו להרפות. היא מחכה את האימא שלה. כמו שהילדים שלנו מחכים אותנו. לפעמים אני מתעכבת אתה על נושאים ספציפיים, לפעמים זה בכללי. אבל היא אוהבת את השיחות שלי אתה, את תשומת הלב שהיא מקבלת, את האהבה. ואני, המודעת שבי, האימא, אוהבת אותה מאד מאד ובזכות הקשר שלי אתה אני לא מרגישה יותר לבד בעולם. יש לי אותה והיא איתי תמיד. ודרכה יחד עם האבא, החיבור לבורא זמין כל הזמן

אני אוהבת אתכם מאד

אם יש בכם התנסויות לגבי הניקויים, אם יש לכם שאלות נוספות על נושאים מסוימים

ממש יכולים לכתוב עליהם בתגובות

השיתופים שלכם מעוררים השראה בכולנו