אם יש משהו שמסיע אותנו ישירות לתודעה אינסופית, זה זהות העצמי דרך הו’אופונופונו

תודעה אינסופית או נקודת האפס והיא למעשה כל כך קרובה אלינו, אין יותר קרוב ממנה

אנחנו עשויים ממנה

עם זאת הזיכרונות שרצים בהכרה שלנו, במיוחד הלא מודעת, יוצרים כזה סבך פנימי שאנחנו שוכחים , כן זאת המילה, את המקור שלנו

בטוחים בעובדה שאנו זהות נפרדת בעלת סמכות נפרדת, מאבדים את הדרך. זה יכול להימשך וכנראה אכן נמשך עידנים רבים מאד. כאשר תהליך ההזכרות מתרחש, רבים מאתנו מוצאים את עצמינו מגיעים בשלב כזה או אחר אל הניקויים של הזיכרונות דרך הו’אופונופונו. אולי יש עוד כלים….עם זאת זה אחד מהיעילים ביותר. אני מצאתי שהתנועה חזרה הביתה קורת בעקבות תפילה. התפילה נראית כאילו היא באה ממני, אבל בעמוק יותר זה באמת הבורא הקורא לעצמו 😊

הו’אופונופונו מביא את כלי הניקוי = הנוסחאות, הסוטרות , התפילות אשר מבקשות ניקוי. תודה, סליחה, אני מצטערת על מה שקיים בי אשר הביא התנסות זו, הנני האני ועוד ועוד

ועל מה אנו מבקשים ניקוי? על הזהות הנפרדת. כדי שנוכל לחזור להשוואת צורה

אוסף זיכרונות של עידנים הנמצא בתת מודע שלנו הוא המרכיב של הזהות הנפרדת שלנו. כל התחושות, הרגשות והמחשבות/אמונות. הניקוי מחיל לעשות סדר בבלאגן. לאט לאט , מהר מהר התמונה מתבהרת. התרופפות האחיזה המנטלית על הזיכרונות מאפשרת לעוד רבים בעולמנו להרפות ולשחרר. הרי הזיכרונות שבנו מתקיימים ברבים מאתנו

הבורא או תודעה אינסופית נענית לתפילה , לבקשות הניקוי. שמתי לב שאם אני עושה צעד, 10 צעדים באים לקראתי. איכות תודעה אינסופית/בוראת/נקודת אפס הינה אהבה. אושר. וכאן מילים לעולם לא יתארו באמת את הטבע של תודעה אינסופית…היא מעבר להכרה. מעבר למילים

הבנה חדשה תופסת לה שורש. הבנה שמעולם לא נפרדנו מתודעה אינסופית. פשוט נסחפנו אל כל עולם האובייקטים , מוקסמים מארץ פלאות, ודרך הניקויים, השביל הביתה נחשף שוב. הזיכרון חוזר והתאהבות חדשה מתחילה. התאהבות בבורא. במקור. בנקודת האפס. וחזרה. עד שאין מי שיאהב חוץ מהאהבה עצמה

אני יכולה לומר בבטחה שנתיב זה מביא לחיים מאושרים , לחיים של אהבה, לחיים של שלווה

בעיקר מעבר לכל הבנה…חחח….

אני אוהבת אתכם מאד

סמדר דבורה