קצת על היצמדות

לא מזמן מישהי מקסימה כתבה לי בפרטי ושאלה איך מנקים אי שקט

“?מיד זה לקח אותי למשפט שד”ר היו לן אומר בתחילת המאמר שלו “מי הוא האחראי

באנגלית זה WHO IS IN CHARGE?

 מחשבות ניתנות לפתרון בלי לדעת לעזאזל מה בכלל קורה! ההכרה והערכה להבנה הזאת מייצרת בתוכי הקלה עמוקה ושמחה. פתרון בעיות, זה אחד ממטרות הקיום, וזה מה שזהות העצמי דרך הו’אופונופונו מתעסק בו. בכדי לפתור בעיות, יש לענות על שתי שאלות: מי הוא/היא אני? מי היא/הוא האחראי? בשביל להבין את טבע הקוסמוס נתחיל עם התובנה של סוקרטס: דע את עצמך

מה שנפלא בזהות העצמי דרך הו’אופונופונו זה בדיוק זה. אין צורך להבין כדי שניקוי יקרה. בתחילת המסע שלי, פשוט ניקיתי כמו תוכי. כל כך הרבה זיכרונות הציפו אותי, ומי בכלל הבין משהו בתוך כל הבליל מחשבות, אמונות, רגשות ומה לא

הניקויים מחזירים אותנו אל נקודת האפס. מתוך הפרספקטיבה של נקודת האפס, הבנה מגיעה עם הזמן, התבהרות, אהבה ואהבה. ולכן אכתוב עוד על השאלה שאותה נפלאה שאלה אותי, מכיוון שחלקינו מבקשים הבנה בניקוי, גם אם היא מייצגת זיכרון
כאשר יש בנו אי שקט, אנו מנקים ומנקים, ויש תחושה שדבר לא זז, זה על פי רוב בגלל שהילדה הפנימית לא משחררת את הזיכרון. אה, כן, לא אמרתי שאי שקט זה זיכרון בלבד. הילדה לא משחררת מכיוון שהיא לא הבינה עדיין שהגיע הרגע, החלק המודע שלנו, האימא בעצמה בטוחה שהאי שקט זה היא. יש הבדל בין לחוות אי שקט לבין להיות אי שקט. כאשר יש הזדהות מוחלטת עם האי שקט, הוא אני, הוא דביק, המיינד הרגשי אוחז בו ולא מרפה. גם כאן, במצב כזה, אם נתמיד עם כלי הניקוי, בסופו של דבר התמונה תתבהר. כל אחד מאיתנו מקבל כלי ניקוי אישיים. עבורי אחד מהם הוא ההבנה שאי שקט עובר בי. הוא לא אני. אני תודעה אינסופית. זה מאפשר להיות יותר במקום של עדה לדבר. יותר קל לאהוב ולהודות לחוסר השקט שעובר, כמו ילד שהלך לאיבוד, חסר סבלנות ומבולבל

זה מה שכתבתי לה
בנוסף אפשר לתבל בתפילה מקרבת – “בוראת אלוהית יקרה, מה קיים בי שמביא לי את חווית האי שקט. האם אפשר לקבל עזרה בניקוי ? אני מבקשת סליחה על הזיכרונות הללו אשר מפרידים אותי ממך. אני מבקשת שכל הזיכרונות אשר מפרידים אותי מחוויה של אחדות עמך ינוקו. אני לא רוצה להיות רגע אחד בנפרדות יותר. זהו. זה הזמן לאחדות מוחלטת. אני אוהבת אותך ותודה על הנוכחות האינסופית שלך בתוכי

כל תפילה אשר מבקשת אחדות, התקרבות ורצון לחזור הביתה היא תפילה ראויה והאלוהות תמיד נענית

אני אוהבת אתכם מאד
תודה על השאלה שעלתה
תודה על זהות העצמי דרך הו’אופונופונו
תודה לכם
סמדר דבורה