חשבתי לחזור קצת ליסודות של ההו’אופונופונו.
להסביר שוב את מטרת השיטה וגם לתת מספר נקודות התפתחותיות בתהליך כפי שאני חווה אותו.
אני רק אוסיף לפני, שסביר להניח שכל אחת/ד יעבור את השפעות הניקוי באופן ייחודי לו.
ועדיין ישנן נקודות לציון שאולי תתחברו אליהם. ואם לא, אשמח לשיתופים שלכם על מה אתן גיליתן בדרך שלכן/ם ועדיין.

זהות העצמי דרך ההו’אופונופונו, היא שיטה לפתרון בעיות המגיעה אלינו מהוואי. השיטה קיימת אלפי שנים והטענה היא שהיא הגיעה אלינו מכוכב אחר
פירוש המילה הו’אופונופונו היא – תיקון הטעות. זה לא התרגום המילולי השלם, אבל זאת הכוונה.
בעבר כאשר רצו לפתור בעיה, היו מזמנים את אנשי הריב, כולל את משפחתם, קרוביהם ואבות אבותיהם, יחד עם הקהונה, (על משקל כהן) אשר גישר את כל התהליך. זה נמשך הרבה מאד שמן ואתם יכולים לדמיין את האתגר שזה הביא עמו.

ואז מורנה נלמאקו סימאונה עדכנה את התהליך. אחרי שנים רבות מאד של מדיטציה
היא פתחה תיקון המתאפשר באופן עצמי, ביננו לבין הבורא שבתוכנו.
לפי התפיסה ההוואית, המציאות שלנו כפי שהיא נחוות על ידנו, מקורה בזיכרונות המתקיימים על פי רוב באופן לא מודע בתוכנו אשר מושכים אלינו את אותם חוויות, אנשים, מצבים ותפיסות.
אם נבחר לנקות או לתקן את אותם זיכרונות, נוכל לחזור למצב ראשוני. מצב זה מתאפיין בריק, באינסוף, באנרגיית המקור. כאשר יש איפוס לזיכרון, הניקוי שמתרחש בתוכנו, גם מתרחש בסביבתנו. וכאן הברכה גדולה מאד. מתוך מרחב זה, מצב אשר נקרא לו אפס מגבלות, משהו חדש יכול להיכנס. אין לנו מושג מה, אבל עם התמדה ולאורך זמן, הקשבה מתפתחת אצלנו וחווית ההשראה באה לידי ביטוי.
עכשיו אחלק את הדרך למספר שלבים והם לא ממש לפי סדר ברור, והם יכולים להחוות ולהתקיים בו זמנית בכל אחד/ת מאתנו –
בהתחלה הדברים עוד מעורפלים בהבנה, אבל יש רצון לנקות את הזיכרונות הלא מודעים המתקיימים בתוכנו. הרצון או ההשתוקקות לניקוי הזיכרונות הוא שלב מאד חשוב. בלעדיו, אין צעידה שתאפשר תיקון. יש הבנה גדלה לעובדה שהבעיות מקורן בתוכנו. ואז שוטפים את ההכרה 24/7 עם המילים, תודה, אני אוהבת אותך, הנני האני, מי שמש כחולים,..
כאשר עושים זאת מספיק זמן, נוצר מהפך פנימי. אם מקודם היה פוקוס על חצי הכוס הריקה של החיים, בעקבות השטיפה המנטלית הזאת משהו משתנה, וחצי הכוס המלאה של החיים מתחילה להתגלות. אחת הסיבות היא, שמפסיקים להתערבב עם המחשבות הדואגות, העצובות, המכעיסות, שהינן מחשבות ממכרות לחלוטין. אני זוכרת כמה הופתעתי לגלות את מידת ההתמכרות שלי למחשבות שליליות. כמו כל חיזוק שריר, השימוש בתודה , חיזק את שריר המחשבה החיובית. באופן טבעי והדרגתי.
התהליך הזה פותח את החוויה הפנימית לראייה חדשה. כל פעם שאני אומרת אני אוהבת אותך, ובאמצעותו אני חוזרת אל מצב של ריק, משהו מאותו ניחוח, מאותו ריק, אינסוף, מחלחל לחוויה היומית שלי. בהתחלה זה כמעט ולא מורגש. עם הזמן זה גדל וגדל, עד שנוצר היפוך פנימי. החזרה לנקודת האפס היא מטרת כל העניין. הסיפורים שמלווים את חיי מתחילים להתגמד בחשיבות שלהם.
יש כאן שלב של בחירה מודעת בניקוי שהולכת וגדלה. והרי 2 מצבים מתרחשים תמיד. קורבנות או ניקוי. הבחירה בקורבנות יכולה לקרות בכל שלב…עבורי לפעמים כאשר אני מתערבבת עם “בעיה” זה תמיד מדהים אותי ההתעוררות אשר מחזירה אותי שוב לניקוי. הבורא או המקור בתוכי, בגלל ההשתוקקות הגדולה שיש לניקוי, מחזירה אותי תמיד לדרך המלך!
שלב נוסף של חוויה אפשרית, היא יכולת הזום אאוט מהתמונה המצומצמת של “בעיה” אותה אנו חווים. בתהליך הניקוי, דרך הבקשה שלנו לעזרה למשל בנושא מורכב, כמו סכסוך משפחתי עמוק, גירושין, מחלות וכוו’, הבורא לפעמים חושף בפנינו מידע שהיה נסתר קודם. תקשורת חדשה עם עולמי אפשרית ויש תחושה של דיאלוג עם החיים. יש כאן מה שבקבלה קוראים לו – השפעה. ה”בעייה” מראה עצמה בפניי ואני מבינה שיש כאן הזדמנות לתיקון. מתוך אותו תיקון הפצת אהבה לעולמי מתרחשת. זאת אומרת מה שמתנקה ממני, מתנקה גם מהאחר/ים. הזיכרון המשותף נרפא.

שלב נוסף זה הקפדה על ניקוי ללא אג’נדה. אני מנקה בלי יצירת כוונה לתוצאה מסוימת. עבורי זה מקום שתמיד מבקש התבוננות . מלכודת שמאד קל להיסחף לתוכה. ככל שהאג’נדה נושרת יש אפשרות להיווכח שהבורא או המקור בתוכי מספק עבורי בדיוק את מה שנכון בזמן הנכון. האחראיות על יצירת עולמי לא עליי. היא עוברת דרכי. אם עולה בי מחשבה ברגע אשר מייד מתקיימת, אותה מחשבה רק עוברת דרכי. האינסוף חי עצמו דרכי…באופן ייחודי.
נראה לי שזה מספיק לעכשיו. אני מעמיקה עוד, ואולי יתגלו עוד דברים בדרך.
מי ייתן והתשוקה לניקוי תגדל אצלי ואצל כל סובבי, מי ייתן והאהבה תמלא כולי ואת כל עולמי.
תודה לכם על כל הניקויים שלכם.
תודה לבורא האלוהי אשר באהבה גדולה פותח את דלתו לכל בקשת ניקוי.
אני מאד אוהבת אתכם
סמדר דבורה