יש לפעמים דפוסי התנהגות שלא פשוטים לשבור. הסתבר לי שלהיות צודקת הוא אחד מהם.
האמת שכלל לא ידעתי עד כמה המחסום הזה עוצר אותי מלקחת אחראיות. עד למה שקרה לי עם אחי.
אח שלי בא לביקור בארץ. הוא כבר 36 שנה חי בארה”ב.
יש לו דירה בתל אביב, אשר בעבר הייתה שייכת למשפחה שלנו. ועליה יש לי סיפור אחר עליו אכתוב בקרוב. אני האחראית בפועל על הדירה, והיא עומדת לפני שיפוץ.
אני, אחי והאדריכלית ביקרנו בדירה והסתכלנו על השינויים האפשריים בתוכה. בעבר הייתה איזה נזילה שטפלתי בה והוא שאל אותי לגביה בנוכחות האדריכלית. הוא התחיל להתעצבן עליי כאשר לא עניתי לו על תשובותיו כפי שהוא חשב שאני צריכה לענות….והתחיל לעלות את הטונים שלו וחוויתי אנרגיה ממש לא פשוטה של אלימות אנרגטית. הסתכלתי עליו והייתי בשוק איך הוא מדבר אליי, באיזה טונים (אני ממש רגישה לטונים) ובתוכי הרגשתי שאוטוטו אני הולכת לצאת עליו ממש, להתפרץ ולהגיד לו שהוא לא יכול לדבר אליי כך ושיגיד תודה שאני עוזרת לו בכלל ומה זה צריך להיות…סוג כזה של מחשבות עלו בי. מכירים?
הייתי ממש צודקת. כל אחד שהיה צופה בנו מהצד היה תומך בי. ורגע לפני המפץ הגדול, התעוררתי. ברוך השם. ראיתי שלא יכולה להיות בעיה אם אני לא חלק ממנה. יש בי משהו שהעיר בתוכו את ההתלהמות הזאת. לקחתי אחראיות. האמת זה חסד בכלל שהצלחתי לעצור את מפולת השלגים הזאת בתוכי, מכיוון שכל כך צדקתי!!:)
מיד התחלתי בתודה וסליחה על מה שקיים בי שמביא אותי לחוות מציאות כזאת עם אחי. ואחר מספר שניות כל האנרגיה השתנתה לחלוטין. הוא הניח לי והתעסק רק עם האדריכלית. אני המשכתי לנקות….והיה לנו המשך יום סבבה.
התבוננתי על אותו מאורע בתוכי לאחר מכן וראיתי עד כמה להיות צודקת מנע ממני כל כך הרבה פעמים שלום ושלווה. אני לא יודעת מה קיים בי שמביא כזאת חוויה, ומן הסתם היא מגיעה כדי לתת לי עוד הזדמנות לניקוי. עד לאותו רגע לא ממש יכולתי לראות עד כמה להיות צודקת הפעיל אותי בחיים. תמיד חשבתי שזה לא הסיפור שלי. שלי יש דברים אחרים…בדיחה ממש.
אני מרגישה בסוג של מחבואים עם הזיכרונות שלי לפעמים.. רק ברגעים מאד מסוימים, הרגעים האלה שמידע עליהם רלוונטי עבורי, הוא מתגלה. זה משהו שחשוב היה לי לראותו דרך החוויה הזאת.
תודה לך אחי היקר על ההזדמנות לניקוי
תודה לאלוהות שמגלה רק מה שנחוץ עבורי
תודה לכם על כל הניקויים שלכם ועל מי שאתם
אני אוהבת אתכם
סמדר
היי סמדר, תודה על השיתוף
אבל איך עוצרים את ה”עצבים” רגע לפני?
הם פשוט צפים ומשתלטים על התודעה
מה עשית בשנייה הזאת שלפני?
שאלה מצויינת..ותודה על ההזדמנות לנקות
יש לי תשובה בעלת שני חלקים
1. תרגול עקבי של השיטה מתחילה לרופף את האחיזה של המוח הרגשי ונוצר מרווח פנימי המאפשר התבוננות גם ברגעים של סערות. מפסיקים להאמין באופן מוחלט למחשבות שלנו
מבינים ממקום עמוק שהם זיכרונות ויש לנקות אותם.
2. אני לא ממש יודעת למה באותו רגע זה הצליח במקרה הזה. ממש בקרוב אכתוב על מצב שזה לא הצליח והתפרצתי:)
היה כאן חסד שבאותו רגע מיוחד האיר אותי והזכיר לי שאני הבעיה. בתקופה זאת, הנושא הזה כל כך ספוג בכל דבר בחיי, שהוא מאד חי בתוכי.
השילוב של תרגול וחסד…זה המרשם שלי.
תודה לך
אני אוהבת אותך ותודה על כל הניקויים שלך
סמדר