אני חושבת עוד על לקיחת האחריות ועד כמה היא העניין.

אני עדיין מופתעת בעצמי מכל העניין הזה ועד כמה כל מה שנכתב ונראה בפניי במציאות הזאת היא התוצר של הזיכרונות שלי הרשמים של התת מודע שלי. בגלל הניקויים חלק זה השראה. ועדיין יש זיכרונות. מה לעשות…בכל זאת עידנים של אגירה לוקח זמן לנקות.

לאחרונה הסתכלתי על השיקוף של אימא שלי יותר לעומק. אתם בטח יודעים ששיקוף של אימא או/ו אבא אלו הם שיקופים ממש ממש משמעותיים. הניקויים בהחלט שינו את כל מערכת היחסים שלנו, אבל לאחרונה הסתכלתי יותר . וראיתי שאני עדיין מופעלת, שיש בי גם המנעות נטייה לסרב לדברים שהיא מציעה לפעמים. מקום פנימי שמבקש ניתוק. החלטתי להציץ לתוך הדבר הזה. וואלה, לא פשוט בכלל. משהו השיקוף האמהי , מעלה בי אנרגיה של חוסר סבלנות מסויים. אבל פתאום קלטתי שהיא ממש מראה לי דפוס עמוק שלי וגם איזה תמונה עתידית של הנשמה שלי. לא יכולה לתרגם את זה אחרת…היא הולכת לאן שאני אלך עד שאבקש ניקוי של הזיכרון. כי אני לא יכולה לראות במציאות מעבר למה שקיים בתוכי. והיום לאחר ניקויים ובקשה לקחת יותר אחריות על היצירה הזאת , משהו קרה. היא ביקשה ממני שאקח אותה יותר לטיולים. מצאתי את עצמי מתלהבת לקחת אותה לקיבוץ שהיא גרה כאשר היא עלתה לארץ. הצעתי לה והיא כל כך התלהבה…אני רואה כאן פתיחה ליצירה חדשה של התפיסה שלי את אימא שלי. זה די מדהים האמת. המוכנות ללקיחת אחריות היא מפתח שלוקח אותנו פנימה ואז החוצה אחרים. זה פתח יציאה המטריקס המחזיק אותנו למטריקס בהבנה של החופש הקיים בו.

מקווה שהצלחתי להעביר את החוויה במילים כי האמת יש כאן מעבר למילה הרבה.

אנחנו מגיחים מן הריק אל האור…אנחנו הנשימה שמזינה את החיים….לכן הכל אפשרי ממרחב כזה.

ממליצה בחום לשוב את תפילת הנני האני. היא חוט המחברר אותנו למהותנו האמיתית. כאשר נקרא אותה באמונה שלמה וקבלה מלאה, נחבור את הכוליות שלנו אנו.

אני אוהבת אתכם מאד

ותודה על האפשרות להמשיך ולנקות.

עוד מעט סמינר וזאת אכן הזדמנות נפלאה להמשיך להפיץ את תהליכי הניקוי ובקבוצה יחדיו לחבור לניקוי משותף ועמוק.

סד