ניקוי עם ילדים
בכל יום אני נפגשת עם מישהו או מישהי. בסופר, בגינה האורגנית, סשן, שיחה עם משפחה בטלפון, שיחה עם הבן שלי ועוד. אני מוקפת בסיפורים מהסביבה
לפעמים יש סיפורים שהם ממש על נושאים מאד רחבים ולפעמים על נושאים יותר ‘רגילים’. אין באמת הבדל מפרספקטיבה של ניקוי
אבל הנה דוגמא לאיך אני מנקה עם נושא שמגיע לחיי
חברה התקשרה אליי וסיפרה לי על בעיות של הילדה שלה בגן ועד כמה זה מעיר בה פחד ודאגה
הבנתי שהסיפור הזה לא סתם הגיע אליי. יש לי משהו להתבונן עליו ביחס לבן שלי, ביחס לקשר שלנו ואולי עוד
ההסכמה להראות זאת כהזדמנות לפעמים לא פשוטה עבורי. במיוחד כשהנושא הזה כבר קיבל כל כך הרבה התייחסות בעבר. יש איזה זיכרון שאומר לי, אוף, עוד פעם זה…לא הגיע הזמן שזה יפסיק? זיכרון של טרוניה ממה שיש, של תלונה לבורא, של חוסר שביעות רצון. והנה ברגע זה אני מתחרטת עליו. על ההפרדה שהוא יוצר בתוכי
לא ידעתי למה הייתי צריכה לשמוע את הסיפור הזה. אבל התחלתי לשאול בתוכי, מה כל העניין. כמובן שביקשתי סליחה, אמרתי בלב אני אוהבת אותך ותודה, שתיתי מי שמש כחולים, אכלתי אוכמניות, אכלתי תות שדה קפוא בשייק, והמשכתי לשאול אחת ל…מה עליי להבין כאן
אני לא נכנסת לסיפור ששמעתי מכיוון שזה אישי מדיי ולא שלי, אבל ביקשתי להבין איפה זה פוגש אותי
הימים עברו, והשאלה הדהדה. מה שאני אוהבת בתהליך כזה הוא חוויית הנינוחות בהמתנה. האמון שנוצר בתרגול כזה עצום. התשובה תמיד מגיעה. ואופן הגעתה יכולה להפתיע. זה מרגיש כמו צעידה בלא נודע בשמחה
עד שאחרי שבוע בערך, בבוקר של ניקויים פתאום קיבלתי את התשובה. הנושא הוא שליטה
לגבי זהות העצמי דרך הו’אופונופונו אין צורך לדעת על מה מנקים. האמת היא שאף פעם אנחנו לא יודעים על מה מנקים. לפעמים משהו נחשף, קצה הקרחון ועבורי זה פתח כניסה, השראה לתפילה. לכן אני אוהבת לפעמים לראות את הקרחון. וזאת אינה הנחייה
ברגע שנושא שליטה עלה, מיד כל הגוף שלי נשם. כן, יש לי מה לנקות על הנושא הזה
אז זה מה שעשיתי
בעצם כל השיחה עם החברה , המתנה שהיא הביאה, הייתה סוג של משחק עם עצמי, גילוי ופריצת דרך לחזור לנושא הכל כך משמעותי בחיי. איבוד שליטה. פחד לאבד שליטה. ביחס לבן שלי
מאז השיח עם הבן שלי עבר איזה שיפט
אשמח לשמוע שיתופים שלכם על הנושא של ניקוי עם מה שאחרים מביאים למרחב שלכם. על הגילוי שלכם
אני אוהבת אתכם מאד
תודה תודה תודה על כל הניקויים שלכם
סמדר דבורה