קהילה נפלאה
הרבה התרחשויות בימים אלה. הבנתי עם עצמי שאם הכל ממש זורם, חלק, הרמוני, איכשהו פחות יש לי אנרגיה לכתוב משהו. כי בעצם לקרוא מישהו שכותב כמה נפלא לו, זה משעמם
כן, הניקויים עובדים עבורי. ושנים של תרגול, מקרב חוויות של זרימה משמעותית
אבל ברגע שנהיה לי מאתגר, המציאות הרי אף פעם לא חוסכת הזדמנויות לבחון את אופן התגובה שלי למה שמגיע, או אז אני נדרשת לגייס כמה עקרונות חשובים הקשורים ליישום של השיטה
אחד מהעקרונות הללו ששוב ושוב בוחן אותי זה להסתכל על כל מה שמגיח כהזדמנות לניקוי
וואלה, לפעמים אני ממש מתעצבנת. וגם מכריזה על זה בראש גלי
אבל אז הרבה פעמים האנרגיה העצבנית שעוברת בי לא ממש נעימה לי. בסופו של דבר אני נשארת עם סערה פנימית הרבה אחרי האירוע ומסתבר שלא בא לי על זה
ואז אני מתחילה רגע לנשום, להיזכר בכלל שהזיכרון הזה הגיע כי זאת הזדמנות לניקוי. ובחסד גדול יש מצב להיזכר גם ברוך עצמי
כעת אני בכיוונון ובהכנות לסמינר הו’אופונופונו ועסקים. כל נושאי הכסף, שפע ושגשוג באים לבקרני, וגם כמובן אי אפשר בלי מערכות יחסים
לפני כמה ימים התקשר אליי חבר וביקש ממני להשאיל שק שינה. לא יודעת למה אבל מיד הרגשתי התנגדות. ממש חזקה. התעצבנתי בכלל שהוא שואל ומבקש. השקעתי בשק שינה…זה דבר סופר אישי לדעתי, וכן אולי חלקכם מרימים גבה, אבל באותו רגע זה נראה לי הגיוני לגמרי
כפי שציינתי התעצבנתי. כי בדרך כלל כשמבקשים להשאיל ממני משהו אני בדרך כלל מסכימה. בו נאמר שאני אוהבת להשאיל. זה חלק מחוק השפע. לא לאגור שום דבר, אלא לאפשר לו לעבור דרכנו. כך אנו שומרים על קלילות תמידית ומייצרים כל הזמן וואקום לשפע להיכנס חזרה
הוא אמר לי שזה בסדר שאמרתי לא…אבל אני נשארתי עם תחושה זיפתית בתוכי. כי מה בעצם קרה כאן, אם כל ההבחנה כביכול לגבי מה אישי או לא, אמרתי לו לא והרגשתי את האנרגיה בתוכי ממש מתכווצת. נשמתי ונשמתי. הזכרתי לעצמי, מותק, את לא קדושה. לא בא לך לתת לו את זה
הרגשתי האמת חוויית ניצול בתוכי. חשבתי לעצמי – הוא יודע שאני בדרך אומרת כן והוא שם אותי בפינה עם הבקשה שלו. (הייתי מאד ילדותית, מודה, אבל לא מתביישת. יש בי גם את זה)
וזה מוזר, כי לא ידעתי שלבקש ממני שק שינה יעלה בי חוויית ניצול שלא ידעתי על קיומה
אז קודם כל, לקח לי איזה שעה לעכל, להתבשל במיץ של עצמי והבנתי שככה אני לא ממשיכה. לא יכולה לדפדף כאן הלאה. זה מצחיק כי על פניו היה יכול להיות אירוע כזה בעבר משהו קליל
אני כמובן מנקה בזמן הבישול הפנימי, מברישה כחול קרח, אומרת תודה וסליחה, משוחחת עם הילדה הפנימית שלי, מזכירה לה שהיא יכולה לשחרר אחיזה מהזיכרון הזה
לאט לאט נרגעתי. והמשכתי בניקוי
להזכירכם, חשוב מאד להמתין להשראה. לא הרגשתי לנוע לפעולה בעניין מתוך מקום של חנפנות או להתאים את עצמי. המתנתי למשהו פשוט. כי בעצם בתהליך שעברתי, הבנתי שאני צריכה להיות רכה כלפי עצמי. מהר מאד אפשר היה לכעוס על עצמי. וזה באמת היה שם בנצנוץ. אבל אז שחררתי. הזכרתי לעצמי שככה זה. יש זיכרונות והאירוע אפשר לי להיפגש איתם. כך שהתגובה שלי לא הייתה טעות. זה אפשר לי לאהוב את הילדה שבי. אתם מבינים, הילדה הפנימית עצמה היא טהורה לחלוטין. הפעולה/תגובה באה מתוך זיכרון. טוב בשיחה עם הילדה להזכיר לה שאנחנו סולחים לה על הפעולות שלה מתוך זיכרון. זה יכול ממש לשנות את כל מערכת היחסים עם הילדה הפנימית. אמרתי לה את זה…שאני לא כועסת עליה שהיא פעלה בתגובתיות כזאת. באמת החשיפה של תחושת הניצול שעלתה זה משהו שהתאפשר אולי בגלל הרוך שהתרחש בשיח הפנימי
למחרת בבוקר סימסתי לו שאני משאילה את השק שינה, ואז הוא ביקש גם תיק גב והצעתי גם כירבולית….קיצר לא הייתה לי בכלל בעיה פשוט לתת. לאפשר לשפע הזה לעבור דרכי בלי להרגיש שזה מפעיל משהו. להיפך, הרגשתי שאני עושה תיקון. ובעיקר הודיתי לילדה הפנימית שלי על כך שהיא שחררה יחסית ממש מהר את חווית הניצול הפנימי. לפעמים מקום כזה מכווץ מאד את הלב ויושב על פגיעות עמוקות מילדות ובטח השתלשלות של עידנים
אז תודה שוב על ההזדמנות לניקוי
ותודה שהחיים עדיין בוחנים אותי על הדברים הקטנים ביותר, זה מרגיש קצת כמו להיות מאסטר בתנועה במרחב. בשאיפה לפחות…חחחח…יש עוד דרך. והיא מלאה בג’וס
אני אוהבת אתכם מאד מאוד
מזכירה לכם שסמינר הו’אופונופונו ועסקים זאת הזדמנות נהדרת להניע את השפע והשגשוג בחיינו
דרך ניקויי של הנושאים הקשורים לדבר. ובסופו של דבר, הגשמה זה בהחלט חלק חשוב מהמסע הזה
הסמינר מתקיים ב 24-25 במרץ 2022 והוא אונליין . הוא יועבר בשפה העברית
יום חמישי 09:00-16:00
יום שישי 09:00-16:00
ובואו שתפו בבקשה את ההתנסויות שלכם, שאלות ומה שעולה בכם
סמדר דבורה שירה