ביומיים האחרונים השתתפתי בסמינר בריאות והו’אופונופונו
בדרך כלל סמינר שאני ממש אוהבת.
עברתי אתו חניכה סופר עמוקה כאשר הנחתי אותו בעצמי. וכל פעם שעברתי אותו כתלמידה, למדתי משהו חדש
הפעם, הלימוד היה יותר מאתגר עבורי. כי באמת שום דבר שהמנחות שיתפו הראה לי משהו רענן וחדש על הנושא. אני באתי עם אג’נדה לאירוע, רציתי ללמוד משהו חדש ‘חיצוני’. יש בי איזה חיידק פנימי כזה שאוהב להתרענן, לגלות חדש. לא רק שהמנחות העבירו את החומר באופן יבשושי למדיי לטעמי, המחשבות שרצו בתוכי תוך כדי היו שיפוטיות ביותר. השוואתיות. . . והם היו חזקות יותר מכלי הניקוי שהתנגנו ברקע. קיצר המנחות היו מושלמות עבור השיעור שאני הייתי צריכה לקבל. אין מה ללמוד עוד, להיפך, תהליך הניקוי הוא התרה של הלימוד המנטלי וחזרה אל הריק
ובכן בפועל המחשבות השיפוטיות עליהן היו כל כך מפתות, שהעדפתי אותן על פני כלי הניקוי. כי דרכם הרגשתי צודקת. מבינה. יודעת. הרגשתי יותר כביכול
ואז התעוררתי על עצמי. ראיתי עד כמה הפירוד הפנימי שחוויתי, אני ביחס למנחות הללו, שהם קולגות שלי תכלס, מביאות בי כאב של פירוד, שיממון ובדידות. שמתי לב גם לעד כמה חשוב לא לשפוט את עצמי על חשיבה שיפוטית. להסכים לקבל אותה איך שהיא, כשער למפגש, המאפשר ניקוי
יש זיכרונות שרצים בתוכי שהם כל כך חלק משיח פנימי לפעמים, ואולי מן הסתם הוגברו ממש לאור הסמינר עצמו, המאפשר ביתר שאת לילדה הפנימית להציף את ה’טעות’ המתקיימת באופן לא מודע
לחשוב שזה רק מה שהייתי ערה אליו, ועד כמה בעצם המקום הזה משפיע בטח על כל תפיסת עולמי ועל מערכות היחסים שיש בחיי. עד כמה זה סוגר לב
נו, בדיוק בשביל זה נרשמתי לסמינר בריאות. כדי לבקש ניקוי לנפשי החולה לפעמים…חחחח
בריאת נוגעת בכל כך הרבה מישורים
התבוננתי על המקום ממנו אפשר לפעול בחיים
פעולה מתוך זיכרון כמו מה ששיתפתי למשל, מובילה לחוויית מציאות מסוימת
ועד כמה זה ממשיך לשמר את הסבך הפנימי ומפיץ אותו לעולם
ואיך החיים ייראו מתוך פעולה מהשראה בלבד
וואי, באמת מסקרן אותי עולם כזה
?התמסרות אל הריק תוך כדי וויתור על זהות עצמית נפרדת שמטרתה אנוכית. איך זה להתנהל בעולם מתוך שירות של אהבה
אני רוצה לבקש סליחה מהמנחות על הסרט שרץ בי עליהן ולהודות למנחות של השיקוף שהתגלה בפניי . בזכותן ראיתי שוב את גוף המנטלי שלי באחיזה של ידיעה, בבחירה בסיפור ולא בכלי הניקוי, וכן בזכות המרחב המוגן שמתקיים בסמינר, יכולתי שוב לבחור לנקות. להיפגש עם פיתוי הצדקנות הפנימית הזאת. אולי חסד יגיע ויעלים את כל הסיפור הזה. אינשאללה
. יצא סמינר מוצלח לפני יום כיפור
ביום השני של הסמינר כבר הכול השתחרר וממש נהניתי ממה שנאמר, ומצחיק עד כמה שברגע שהזיכרון הולך לו, מה שמתגלה שונה כל כך מהתפיסה הקודמת. הם ממש היו מקסימות
ומלאות בסיפורים משעשעים על מורנה ועל החיים שלהם
ימי סליחות זה באמת ימים מיוחדים
אבל עם זהות העצמי דרך הו’אופונופונו, בקשת הסליחות נמשכת כל השנה
כי עידנים של זיכרונות מבקשים חיים שלמים של ניקויים
מאחלת לכולכם, נפלאים שכמותכם, גמר חתימה טובה
מוזמנים להוסיף בתגובות את הגילויים שלכם ביחס לניקוי בימים אלה
תודה על כל הניקויים שלכם ועל לקיחת האחריות כל השנה
סמדר דבורה
האם ארבעת המשפטים ; סליחה , מצטערת , אני אוהבת אותך , תודה , הם כלי הניקוי החזק ביותר ???
ג’נין יקרה, ארבעת המשפטים הם הקפסולה המקוצרת של כלים שמורנה נלמקו סימאונה העבירה לעולם. הם כלי ניקוי מאד חזקים. לומר שהם הכי חזקים, אני לא יכולה לומר זאת.
אני אוהבת אותך ותודה על ההזדמנות לנקות עם השאלה