!קסם ההו’אופונופונו לעולם לא יפסיק להפתיע אותי. באמת
מעשה שהיה כך היה
התארח אצלי חבר. הגיע היום שהסעתי אותו לתחנת הרכבת בנהריה. ובאמת העמסנו את כל התיקים, נראה שלקחנו הכול
הנסיעה עברה בנעימים, ואני שמחתי למחשבה לחזור לשקט שלי. כן, אני ממש אוהבת לארח וגם ממש אוהבת להיות לבד בבית😊
הורדתי אותו ליד התחנה, ועמדתי לתת גז. פתאום שמעתי צעקה. סמדר…עצרתי והוא חזר ואמר
רגע שכחתי את הפלאפון שלי. חיפשנו וחיפשנו, ואת מי לא מצאנו? את הפלאפון. יש אנשים שאולי זה פחות דרמטי להם. במקרה הזה, הייתה כאן בהחלט דרמה. הוא מאלה ששמו את תעודת
הזהות, כרטיסי אשראי, רישיון נהיגה, הכול באותה אריזה. גם אתם כאלה
חזרנו חזרה לכליל. כול הדרך מנסים להבין איפה הוא הניח את הפלאפון, ואני מנקה אבל בתוכי גם די עצבנית. נושמת עמוק, ובכלל רוצה שהמציאות הזאת תעלם לי מהחיים. מבינה עם זאת שהבורא כאן נותן לי הזדמנות להיפגש עם האי נעימות הזאת, שכאילו לא קשורה אליי ואבל כן בעצם
היה רגע שהבנו שהוא כנראה השאיר את הפלאפון על הגג של המכונית. התחלנו להסתכל על צדי הכביש לראות אם יש איזה סימן…לא ראינו כלום
הגענו חזרה אליי והוא יצא לחפש את האבדה ברגל, ואני החלטתי שאני לא משתפת פעולה נוספת לפני שאני אוכלת. זה היה די משעשע האמת, כי ממש שמעתי בתוכי הנחייה שבי ותאכלי. תמשיכי לנקות ויהיה בסדר
זה מה שעשיתי. הייתי ממש צריכה משהו שיקרקע אותי טוב. אז אכלתי קציצות בשר שהכנתי לבן שלי, וזה עזר לי להשריש מהר, ותוך כדי התחלתי להתקשר לפלאפון האבוד. ללא הפסקה התקשרתי אליו. ניקיתי והתקשרתי, עד שאחרי עשר דקות בערך מישהו עונה לי. אני כולי מתרגשת ושואלת מי זה,,, והוא אומר לי שהוא נמצא אצל שכנה בכליל, אם אני מכירה את המקום הזה? אני מכליל אני אומרת לו…חחחח וכן מכירה את המקום שהוא נמצא. הוא מצא את הטלפון על הכביש, ואני אמרתי לו שאני מיד באה לקחת את המכשיר. שיחכה לנו
וכך היה. אספתי את החבר בדרך עם צפצופי שמחה מהמכונית, ולקחתי אותו לשכנה שבכפר. מסתבר שזה היה איש הגז, שראה על הכביש את המכשיר (הפלאפון שרד קילומטרים על גג המכונית) והם עצרו לקחת אותו, הפלאפון היה מרוסק והוא יכול לענות לי דרך אוזנייה בלבד. היו גם כרטיסי האשראי. אבל היו חסרים הרבה מאד דברים….אז הוא הציע לקחת אותנו למקום שהוא מצא את הפלאפון, אולי נמצא את כל השאר. אני ממשכיה לנקות ובאמת הגענו לכביש שם מצאנו כמעט את כל המסמכים האחרים. הייתי צריכה בתוכי להמשיך לנקות ללא הפוגה מכיוון שעלו בי הרבה מאד עצבים, למרות הנס שהתרחש, המון חוסר סבלנות שעלתה בי ורצון להמשיך כבר הלאה. היה רגע שהוא ביקש שאקח אותו לחנות לתיקון מכשירים כדי שהוא יקנה מכשיר חדש….בשלב הזה כבר אמרתי שאני אקח אותו לשם אבל שאני לא נשארת. היו הרבה התחייבויות אחרות שחיכו לי וגם כפי שהבנתם בתוכי היה אתגר להכיל. אבל, בשילוב עם הרבה תודות, ובקשות חרטה וסליחה, עברתי ועברנו את זה. הורדתי אותו בחנות, דאגתי שיטפלו בו שם ונפרדנו לשלום
הסיפור הזה שוב מוכיח לי עד כמה כאשר נראה שאין סיכוי שמשהו יקרה, ניקוי עמוק ואמון שהכול בעצם יכול להתגלות אם רגע ממתינים ולא נכנסים לפעולה תגובתית לחוצה, השראה כל הזמן טפטפה לי הנחייה. מה לעשות עכשיו, מה כעת, ומה הלאה. וזה היה במקביל לזיכרונות…שזה בכלל מעניין איך הכול קורה בו זמנית, אחד ליד השני
ניסים קורים הרבה לפני שאנחנו ללא זיכרונות. כל פעם בה אני אומרת תודה על משהו, מיד ניקוי מתרחש, כל פעם שאני מבקשת סליחה על משהו, ניקוי מיד קורה, באלפית השנייה, אולי יותר מהר
העולם כולו מתיישר יחד איתי
התנסויות כאלו מעודדות אותי להמשיך בתהליך הפשוט/אינסופי הזה. כי בעצם מה כבר יכולתי לעשות אחרת? לא היה לי מושג לאן כל זה הולך
חוויתם דבר דומה או בכיוון
מוזמנים לשתף
ומזכירה שיש סמינר של הו’אופונופונו און – ליין ב 23-24 בפברואר 2023
אני אוהבת אתכם מאד
סד”ש