קהילה אהובה…
אחרי שנה וחצי של ניקויים זה קרה.
הצלחתי לקחת את אימא שלי לבנק במקום מרוחק כדי שאהפוך למיופת כוח.
חשבתי לעצמי, איך יכול להיות שלקח כל כך הרבה זמן למהלך כביכול פשוט?
ובכן, כנראה כדי להגיע לרגע בו כל הכוכבים, המכוניות על הכביש, האנשים בבנק ובכלל יאפשרו לנו נתיב מהיר, זה דרש מלא זמן. מה גם שהבנק הזה שלא אציין את שמו לא בא לי טוב והייתי צריכה לנקות מלא על העצבים שהוא העלה בי והרצון שהיא תעבור לבנק אחר. גם כעס עליה שהיא לא מוכנה…ואולי זמן שהנו חוויה מנטלית לחלוטין, אינה בכלל פונקציה בכל מה שקשור להתרחשות. ישועה כהרף עין? משפט מדויק לרגע זה.
ברגע שנכנסנו לבנק, הכול עבר מהר במיוחד. לא היה כמעט אף אחד נוכח.
הפקידה הייתה סופר נחמדה , אדיבה ויעילה, והתחושה הפנימית שלי הייתה נעימה.
לא תחושה שחווים הרבה בבנק
אני כותבת זאת כאן, כי לפעמים נושאים קטנים יכולים לקחת ים זמן של ניקוי עד שהם נראים בשטח, והרי אימא ואני הבנו שכדאי לעשות זאת. ומהר.
לפעמים יש נושאים ממש ‘כבדים’. בעיות כאלה שנמצאות אתנו שנים ויותר, והניקוי איתם יחסית מהר. זאת אומרת שיש תוצאות מהירות בחיים של הקלה ושחרור.
אין חוקים לדבר.
עכשיו אני קולטת בעצם שכל מה שקשור לכסף, זה לא ממש נושא קליל במיוחד. כאן הייתה דרישה שהכול ייעשה בטיימינג סופר מדויק. גם ברמת הבריאות של אימא שלי, גם כי סניף אחר שהיינו בו הסעיף ממש עלה לי אז כאן היה תיקון של ממש וגם כי עשיתי כמה פעולות בהתייעצות והסכמה של אימא שלי שממש יצרו תנועה חדשה בחשבון שלה. יצאנו מחויכות עם תחושה של הגשמה. וצחקנו יחד על כל הדבר.
אין אנו יודעים מה קורה בתוכנו כאשר אנו חושבים את המילה תודה, אני אוהבת אותך.
אנחנו לא רואים את ההשלכות על הילדה הפנימית שלנו, על השינוי שמתרחש במציאות אלא אם זה ממש ברור. משהו שנקרא לו נס. כי אכן תהליך של התיקון דרך הו’אופונופונו מקרב אותנו למציאות של ניסים. בהפתעה. גם כשאנחנו לא רואים דבר, משהו באוקיינוס של התת מודע משתנה ובסופו של דבר כמו גל צונאמי יראה את מתנותיו במציאות
האם למישהו מכם הייתה פעם חוויה שמתחברת למה שכתבתי?
אשמח אם תשתפו
אוהבת אתכם מאד
ותודה על כל הניקויים שלכם
סד”ש