יום אחד מצאתי את עצמי במצוקה . שמתי לב ששלושה חודשים לא הייתה לי משכורת בכלל.  ניקוי עם כסף זה נושא מפותל ובטח אתם שואלים איך לקח לי להיכנס למצוקה הזאת כל כך הרבה זמן…לפעמים אני מדחיקה מצבים. מתעלמת מהם עד שכבר אי אפשר. הבנתי שאני בבעיה ולא ידעתי מה לעשות. אז בחרתי לקחת אחראיות סוף כל סוף. הבנתי שאני ביצירה לא מודעת אשר מביאה לי התנסות של חוסר בהכנסה מוחלט. הזמן הגיע לבחון את המציאות הזאת לעומק.
נגשתי לעניין מהבנה שאני לא מבקשת מהאלוהות את ההיפוך, לא באה בדרישות. רק מנקה את מה שיש. אמרתי לאלוהות שאני מבקשת סליחה על היצירה הזאת שמתקיימת בי ומביאה לי חוויה של מחסור כלכלי.  אמרתי “אני לא יודעת מה קיים בי שמביא לי את ההתנסות הזאת. אני ממש מבקשת סליחה על היצירה הזאת. היא לא מודעת. אני מבקשת עליה ניקוי. אני לא יודעת איך לנקות אותה ואם אפשר לקבל עזרה והכוונה בבקשה?” עלתה בי אשמה נוראית. ברגע של השראה, הוספתי “אני אוהבת אותך, מה שלא יקרה, אני אתך ואוהבת אותך. לפעמים עושים טעויות, ואפשר לתקן כל דבר”. האמירה הזאת מאד הקלה עליי ואפשרה לי לחוות את האשמה במלואה.
כך זה נמשך יומיים. והטלפונים התחילו. אנשים התקשרו אליי וביקשו להגיע לסשנים. זה היה כמו נהר שנפתח. מדהים! האלוהות הציפה אותי בשפע ואפילו לא ביקשתי. בהתחלה חששתי שפתאום מהמקום הזה, אתחיל לפתח מגמת בקשות חדשות וחמדנות. המשכתי לנקות. לניקוי עם כסף יש הרבה כלים מגוונים, אז תרגלתי אותם, ונראה שהתום עדיין נשמר. פתוחה לשינויים ,אבל כרגע אני בעיקר בהכרת תודה והקלה גדולה שאני לא צריכה לבקש את צרכיי, אלא רק לנקות את היצירות מהעבר. הטלפונים ממשיכים להגיע. לפעמים עולה פחד שהם יפסיקו…הזיכרונות מנסים להיכנס בכל אפשרות, אבל עם הניקויים, החיבור שלי לאלוהות שבי היא עקבית, אני לא לבד יותר!
אני רוצה להודות לעזרה בניקוי שהאלוהות תמיד מעניקה לי.
אני מודה מאד להכרה המודעת שלי שבוחרת בתהליך של לקיחת אחראיות
ואני מודה מאד לילדה שבי, שמרפה עוד ועד ממה שמפריד בינה לבין חופש מוחלט.
תודה לכם על כל הניקויים שלכם.
אני אוהבת אתכם מאד
סמדר