ניקוי עם כאבי גוף

ניקויים עם כאבים בגוף הפיסי
לפני כמה ימים קיבלתי מיגרנה
וואי וואי איזה מיגרנה. כשהייתי בשנות העשרה שלי, סבלתי ממיגרנות. ואז בגיל 17 למדתי מדיטציה, והם די נעלמו. כן, אלו היו מגרנות פסיכוסומטיות. נפשיות 
היום אם מגרנה מופיעה, זה ממש יוצא דופן בחיי. ולא, זה לא היה מחסור במים כי שתיתי המון נוזלים באותו יום, וגם לא חשיפה לשמש, לא הייתי כמעט בחוץ באותו יום 
גוליה פוליקוב המופלאה, המתאמת של הו’אופונופונו ישראל, שתפה אותי פעם שמגרנות או כאבי ראש הרבה פעמים קשורים לקללות. כן, מושג לא משהו הייתי אומרת. אבל אתם בטח כבר יודעים שהו’אופונופונו מתייחס לכל המצבים הלא מאוזנים שיש בעולמנו. ובמישור מסוים קללות קיימות 
אז כן, ישר חשבתי שאולי קללה התעוררה😊בכל מקרה, מיד התחלתי לחשוב כלי ניקוי
זה לא פשוט לבקש ניקוי כאשר הכאבים משכנעים אותך שהם מי שאת. ברמה עמוקה, הכאב כזיכרון יושב על המערכת הלא מודעת ואינו מייצג אותה. התת מודע שלנו או הילדה הפנימית שלנו היא מושלמת! זה רק הזיכרונות שמשבשים את המציאות
תודה, אני אוהבת אותך ועוד כל מיני אחרות. בעיקר כלי ניקוי לאכילה….או שתייה כמו מי שמש כחולים. אוכמניות. תותים. ועוד. שוחחתי עם הילדה הפנימית שלי…והכאב ראש המשיך בשלו. במצבים כאלה יכולים לעלות כל מיני מחשבות של כעס, של תסכול, ייאוש, כמו למשל ‘בלי כדור זה בחיים לא יעבור, או ההו’אופונופונו הזה בכלל לא עובד, או אולי זה משהו רציני וזה בחיים לא יעבור?’ ועוד ועוד 
שעה, שעתיים שלוש, לא היה לי כדור מערבי לקחת. המשכתי בניקוי והפעימות בראש התגברו. כמו השתלטות של משהו. מעניין כמה חוסר אונים יכול לעלות במצבים כאלה
כמובן יופי של הזדמנות לבקש ניקוי על התוכנות הללו 
בתשע בערב נרדמתי. לא הייתי מסוגלת לעשות מסע של תפילות יותר עמוק כי הראש כל כך כאב שהרמתי כבר ידיים וחשבתי שלהירדם זה פתרון לא רע 
התעוררתי בשתיים עשרה בלילה עם מוח פועם והבנתי שאם אני לא נכנסת עכשיו לסשן רציני, יש לי חבר לעוד כמה ימים 
אז התיישבתי במיטה. על הרצפה. הערת ביניים – אתם יודעים שרוב התפילות והניקויים נעשים הכי טוב על הרצפה? הילד הפנימי שלנו ממש אוהב את זה…חחחח. עם מורנה בדרך כלל היו יושבים הרבה על הרצפה, התלמידים הקרובים שלה 
התחלתי מסע של תפילות וניקויים, ותוך כדי התחלתי להרגיש משהו מתרופף 
הזיכרונות שלנו אחוזים על ידי הילד הפנימי. ותמיד טוב להזמין את הילד הפנימי להרפות מהזיכרונות, כי הוא לא יודע מה לעשות, הוא מחכה את האימא, את החלק המודע שלנו 
אחרי זמן מה לקראת סוף התפילות, הכאב היה עדיין נוכח אבל פחות. ידעתי שאם אמשיך בעוד סשן ארוך, הכול יעלם אבל הייתי כבר סחוטה, נשכבתי ונרדמתי. ואיפשהו שם באמצע הלילה
הכאב הלך. הילדה שלי המשיכה לנקות במהלך הלילה. כי הילדה לעולם לא ישנה 
?מה המסקנות שלי מהתהליך שעברתי 
שהניקוי עובד עבורי, שאם יש מצב אקוטי, של כאבים, זה לא אומר שלא צריך לקחת כדור הרגעה, אבל אם לוקחים , אז מתוך השראה. זה לא אומר לא ללכת לרופא, אבל אם הולכים ללכת מתוך השראה. עבורי ההשראה הובילה, ובאופן מפתיע לא לקחתי כלום. אבל הניקוי לא נפסק 
?ואולי עולה בכם השאלה, אבל מה זאת השראה 
ובכן עבורי היא פשוט התגלתה ככל שניקיתי. זאת הרגשה שונה של תנועה במרחב. של ידיעה. של הבנה. והאמת שמילים לא ממש יתארו אותה  
 היא באמת אמורה להיות משהו חוויתי אישי של כל אחד . שמתי לב שהשראה תמיד מובילה למקום יותר טוב. זה אינדיקציה
יש לכם התנסות של ניקוי עם כאבים פיסיים? אנא שתפו בתגובות
 
תודה לילדה הפנימית שלי ששחררה אחיזה של הזיכרונות
תודה לכל הילדים הפנימיים שלכם שלומדים את הניקוי ומשחררים אחיזה
אני אוהבת אתכם מאד
סמדר דבורה

Leave a Reply

Your email address will not be published.