ניקוי עם שיניים

עברו ימים אינטנסיביים מתחילת השנה. בהם גם ד”ר היו לן השתחרר מהגוף, וכאשר שמעתי על זה ממש עלתה בי עצבות. כמה הזדמנות תמיד יש כאשר רגש חזק עולה בין אם הוא כעס, עצב, חוסר אונים, או אדישות, יהירות וריחוק

הצללים הללו בהחלט באים כדי שנבקש סליחה שלא היינו ערים לקיום שלהם בתוכנו ונעודד את הילדה הפנימית להרפות אחיזה בהם, כדי שהם גם יוכלו לחזור חזרה ביתה, להתאפס

עכשיו כשאני כותבת מילים אלו, אפשר לומר שזהות העצמי דרך הו’אופונופונו זה תהליך של עבודת צללים

אף פעם לא השתמשתי במושג הזה על השיטה אבל בהחלט אפשר להסתכל על זאת כך. כל התהליך כולו מתמקד על ‘ניקוי’ של הזיכרונות והזיכרונות אלו הם הרשמים, הצללים, תחושות הקורבנות בתוכנו אשר נתקעו ככה על המערכת הפנימית והם גם מבקשים להשתחרר. אחרת הם לא היו שבים ועולים למודע

עוד כמה ימים אני נכנסת לניתוח בשיניים

כל מה שקשור לניקוי עם הבריאות שלנו, למשל השיניים שלנו זה באמת מעניין מאד

  יש בתוכנו זיכרונות של עידנים לגבי השיניים. בגדול ההרדמות לא מרגימות את הילדה הפנימית. היא תמיד ערה בכל

הפעולות שמתרחשות על השיניים. הניקוי המתבקש כאן הוא עמוק

אני כבר כמה שנים עם עניין בשיניים הקדמיות שלי

הרופא אמר לי שאני צריכה לעקור אחת מהן. ואני פשוט סירבתי. שן זה בכל זאת חלק מהשלד שלי, מהעצמות בגופי, והגוף הוא באחריות הילדה הפנימית. אז אם היא מסרבת, אני לא מתווכחת.  הרופא שיניים שלי הוא באמת מואר. פעם אחרונה שאלתי אותו, ד”ר רביב , הכול טוב אצלך, הוא אמר לי, אני שמח בחלקי. הוא אמר זאת בענווה גדולה ופשטות. אני מעריצה שלו בטח כבר הבנתם. אבל לגבי עקירת השן הקדמית, אמרתי לו בזמנו שכרגע זה לא בא בחשבון ונמתין נראה מה נהיה. כמובן המשכתי לנקות כפי שאני עושה , שנים מנקה עוד ועוד ואז הגיע הרגע שראיתי את השן ממש מתנדנדת. הבנתי שזמן העקירה הגיע. הלכתי לראות אותו שוב, והחלטנו על אופן הטיפול, ויש גם את העלות …בהתחלה העלות הזאת הבהילה אותי. גם על זה ניקיתי. על מה שזה העלה בי, ולמרות שאימא שלי הציעה לעזור לי עם זה, אני סירבתי כרגע. אין לי מושג למה. יכול להיות יותר פשוט, אבל לא. אני הולכת לשלם על הכול באופן עצמאי. אני אוסיף שמהרגע בו החלטנו על הטפול עד למימוש הדבר עברו כבר שמונה חודשים. לפחות.

בסופו של דבר, הניקוי היה כדי שהרופא הנכון יקיים את הניתוח, והזמן הנכון לניתוח , שהילדה הפנימית תגיע לניתוח בשלווה. היום המזכירה התקשרה אליי לשאול אותי אם יש לי אנטיביוטיקה. מה??!!! אמרתי לה. לא רוצה. היא אמרה שאני חייבת לקחת במשך שבוע כי אחרת לא מנתחים…..טוב, המשכתי לנקות. ההתנגדות קצת נרגעה בתוכי. הניקוי לא מפסיק והוא יימשך עד יום שישי של הניתוח ולאחריו, כמה זמן שיידרש. הרי העולם יביא בפני עוד כל מיני הפתעות הקשורות לעניין. אין רגע דל😊

אבל אני שמחה שהמתנתי באופן הזה ולא מיהרתי לעשות מהלך אשר היה מייצר עוד זיכרונות על מה שכבר קיים. יש לי מספיק. לנוע מהשראה זה הכי

אני אוהבת אתכם מאד ומזכירה לכם על ההזדמנות שעומדת בפנינו במרץ, סמינר הו’אופונופונו ועסקים. זאת תהיה פעם ראשונה שהסמינר הזה יועבר בשפה העברית. כל מה שקשור לנושאים כלכליים בחיים, לא רק לעסקים, אלא גם לשכירים. הידעתם שהרבה מהבעיות הכלכליות שלנו קשורות בכלל למערכת היחסים בין האנרגיה הזכרית והנקבית. הנושא יורחב בסמינר

אשמח לראותכם ולשמוע על התנסויותיכם במרחב הניקויים הפרטי שלכם

אני אוהבת אתכם מאד

סמדר דבורה שירה