לפני מספר ימים השתתפתי באיזה כיתה אינטרנטית עם העמותה של זהות העצמי דרך ההו’אופונופונו                                                   הנאספת אחת לחודש כדי לשוחח על החיים ועל דרכי הניקוי ועל הדרך.
אני מאד אוהבת את המפגשים הללו. לומדת ומעמיקה דרכם מאד.

ואחת המנחות הוותיקות שלמדה שנים רבות עם ד”ר היו לן סיפרה על כך שד”ר היו לן ייצג עבורה את האימא. את אותו חלק מזהות העצמי אשר דואגת לילד הפנימי וכן בוחרת בניקוי.
היא סיפרה שהוא מעולם לא אמר לה לנקות על משהו.

זה חתיכת שיעור.
ההבנה שהכול בתוכי, שכל מה שאני שומעת קשור אליי וזה התפקיד שלי לנקות. לא של אף אחד אחר.
מפתה להגיד לאחרים גם לנקות. מכירות/ים את החוויה?

היא הוסיפה ואמרה שכאשר הוא יושב לאכול הוא לא מבקש למשל להעביר לו את המלח.
הוא מנקה והמלח מגיע אליו.
הסיפור הזה נגע בי מאד. כמה פעמים אני מבקשת…יותר מדיי.

מכאן אעשה תפנית חדה אל החיים שלי

בחופשת פסח סבלטתי את הבית שלי ליומיים. לא הייתי שלמה עם זה לחלוטין. עשיתי זאת בכל זאת.
וכאשר חזרנו ראינו שיש לנו סתימה בשירותים. זה ממש עצבן אותי.
והתחלתי לנקות. והתעצבנתי עוד, והמשכתי לנקות, וכך זה נמשך לו מספר ימים. קניתי פומפה, וזה לא עזר, שמתי אקונומיקה, לא עבד.
אני מנקה ומנקה, בתפילות כל יום ואין בי שום תזוזה לפתרון נוסף של הבעיה. ממשיכה לבקש סליחה על קיום הזיכרונות אשר יצרו מציאות זאת בתוכי, וגם מבקשת סליחה מהבית .
לפני כל הסיפור הזה קרה משהו נוסף.
עברתי לביתי לפני כחודשיים ואחרי חודש בערך התגלה לי שיש לי עכבר על הגג. לא רואים אותו, וזאת השערה בלבד שזה עכבר ולא חיה אחרת.
והוא היה מעיר אותי בלילות. רץ לו בכייף שלו מעל הראש שלי ואני התחלתי לא להיות מבסוטה.
אז ניקיתי והרבה והתקשרתי לבעלת הבית. היה לי בסדר עם להרעיל את החיה.
אם כאן אני פוגעת ברגשות של מישהו, אני ממש מבקשת סליחה. אני הקשבתי להנחיה פנימית. אין לי מושג אם היא השראה או זיכרון, אבל זה מה שקרה.

בעלי הבית הזמינו מישהו לטפל בבעיה. והוא הגיע. אני מכירה אותו ושמחתי לראותו. הוא עשה את עבודתו, והסתובב גם מסביב לבית לבדוק מהיכן הם יכולים להיכנס. ואז הוא במקרה הרים את המכסה של הביוב וישר ראה שיש לי סתימה! הוא כמובן סידר את העניין.

נס גדול. הרגשתי שהניקוי אפשר לאלוהות לדאוג לי באופן המושלם ביותר.
חיות שמגיעות לחיי הן תמיד סימן עבורי לבדוק מה השיעור.
אז בדקתי את משמעות העכבר בקלפים האינדיאנים וזה היה מאיר עיניים. העכבר בא כדי להזכיר לנו להתבונן בפרטים הקטנים של החיים שלנו. שיש סדר לעשות.
עכשיו יש עניין חדש.
בסיבוב שלו בשטח, הוא הלך לביוב הראשי שנמצא איזה 50 מטר ממני. ושם הוא גילה שיש שם המלטה רצינית מאד של עכברים. והם קטנטנים. ושאל אם להרעיל אותם.
הרגשתי בתוכי מחנק, והיה לי ברור שאין לי תשובה. ושרק ניקוי יאפשר לדבר הנכון לקרות. אז עצרתי אותו ועכשיו ממשיכה לנקות לראות מה יקרה.

האם אביא חתול? 😊

מן הסתם הסיפור ימשיך לו עוד ועוד לעוד גילויים של בעיות לניקוי. ואולי לפתרונות מאירי עיניים ולב.

האם אתם מכירים את חווית הניקוי שמביא לכם תוצאות בלי מאמץ? האם תסכימו לכתוב אותו? אם נכון עבורכם, אשמח מאד. ואני ארשה לעצמי לכתוב שאני לא אהיה היחידה

אני רוצה להודות לעכבר. בזכותו ניקוי החל שהוביל להעמקה בהבנה שאני רק צריכה לנקות. כל השאר קורה מעצמו.
וגם להודות לעכברים שאולי בזכותם חתול יחזור לחיי.

ואני רוצה להודות לכם על הניקוי ועל לקיחת האחראיות.

אני מאד אוהבת אתכם
סמדר דבורה