הרבה ניגשים ללימוד תהליך ההו’אופונופונו כדי “להשיג” משהו לעצמם. יותר כסף, מערכת יחסים זוגית, שלום בית, מגורים טובים יותר וכו וכו וכו.

אין רע באותם רצונות. אמהמה, הרצונות הללו באים מתוך מרחב של זיכרונות. הם באים מתוך חשיבה של חוסר, של חוסר אהבה את מה שיש כעת. איך נוכל לסמוך על רצונות שכאלה, טובים ככל שיראו לנו?

זהות העצמי דרך ההו’אופונופונו הינו מסע אשר מטרתו לייצר קשר הדוק ורציף עם האלוהות שבנו. וללמוד לנקות או לבקש ניקוי למה שמפריד אותנו מאותו מרחב. כדי לייצר מרחב שכזה אין עלינו להתייחס אל הבורא/ת בתוכנו כאל חנות מכולת או שרת. הבורא/ת מוחקת בעזרת המאנה את הזיכרונות ומחזירה אותנו אל נקודת האפס. מתוך נקודת האפס, הריק, אפס מגבלות הכל אפשרי. מנוסח באופן שיביא בנו השראה ודיוק שלא יכול להראות מתוך מרחב הזיכרונות שבנו. אז בגדול, כן החיים משתפרים ממש. מערכות היחסים גם כן. אמת מתגלה ויש בעיקר חיבור לבורא/ת אשר מביא תחושה שאין לתארה.
כל זה מתגלה לנו תוך כדי תנועה של תודה, סליחה, אני אוהבת אותך , הנני האני ועוד ועוד.

מחיקת הזיכרונות מביאה אותנו גם לערבות ההדדית שקיימת ביננו. ועבורי כרגע זה ממש נושא של התבוננות. עד כמה בעצם אני הולכת בתוך הבורא/ת. עד כמה בעצם כל מחיקה של זיכרון ממני יכול לשנות את עולמי ועד כמה כל הניקויים של כולכם הם הערבות ההדדית לעולמנו.
כל אחד מאתנו ייחודי , עם זיכרונות ייחודיים, מתחילת עד הבריאה ועד היום. עם זאת יחד אנו רוקמים את השלם, את הפסיפס המדהים הזה, וכך זה מייצר ואהבת לרעך כמוך! אני אוהבת את עצמי מספיק כדי שאבקש את החיבור ומשם אני מתחברת לכולכם. וזה נעשה אך ורק באהבה גדולה.

תודה על היותכם
תודה לדרך התיקון האפשרית לאיחוד פנימי
תודה על הערבות ההדדית

סמדר דבורה