זהות העצמי דרך הו’אופונופונו היא דרך חיים
היא כלי אשר מגלה ומתגלה ככל שאנו צועדים בדרך הניקויים
אחד מהסימנים שאכן הניקויים עובדים עבורי קרה בחופשה האחרונה שלי, בפסח. נסעתי למפגש משפחתי של שבועיים למקסיקו, ויכולתי לראות בבירור את ההתנהלות של המשפחה, את ההתנהלות שלי אל מול המשפחה, את האווירה בכללותה. הכול עבר שדרוג. היו אפילו רגעים של תחושת גן עדן
המשפחה שלי הם באמת נשמות מקסימות, אבל מבחינת המשפחה הרוחנית שלי, הטעם שלי שונה. אני מתכוונת שהחברים / קהילה / מעגלים שאני מסתובבת בהם מדברים שפה שונה. תחומי העניין אחרים, דרכי הבילוי שונים. ובכל זאת, נולדתי לעולם דרך דורותיי. והחיבור הוא מאד בסיסי, מאד עתיק כנראה , וגם מורכב
תמיד נחשבתי לעוף קצת מוזר בנוף המשפחתי. אימא שלי תמיד אומרת לי, את לא משפחתית מספיק. מה לא אכפת לך? תתקשרי אליהם.. אתם מבינים את הכיוון. לנסוע לשבועיים היה סוג של סיכון מסוים כי הכנסתי את עצמי למצב שאין ממנו יציאה באמת. הייתי לגמרי תחת תכנית שהוכתבה עבורי, אבל היה ברור לי ברמה פנימית, שהנסיעה הזאת סופר חשובה לתיקון
ומצאתי את עצמי הרבה בחדר עם עצמי😊 עבדתי עם תרגומים של חומרים לימודיים שאפשרו לי לשמור כל הזמן על תדר יצירה, ואחת ל…הייתי יוצאת לרחבת ההתרחשויות המשפחתית. רמת האהבה שחוויתי כלפי כולם הייתה עמוקה. הייתי קשובה להשראה עד כמה שהיה אפשרי עבורי. גיליתי שאני יכולה לבלות חופשה ארוכה עם המשפחה. וליהנות
הניקויים ליוו אותי כל הזמן
יש משהו שבימים אלא עלה בי חזק, והוא נקרא מסה קריטית
לפעמים אנחנו מנקים ומנקים וכביכול לא מרגישים שקורה משהו במציאות. אבל אנחנו לא באמת יודעים עד כמה הניקויים עובדים ברבדים נסתרים. כל פעם אני חושבת תודה. כל פעם שאני מבקשת סליחה. כל פעם שאני אומרת אני אוהבת אותך. או אני מצטערת, מיד באותו רגע משהו קורה ברמה הפנימית. הילדה הפנימית מקבלת הנחייה לאסוף את כל הזיכרונות הקשורים לעניין שרק היא יודעת, והיא מעבירה אותם אל האבא, אל העל מודע. הוא ממיין את כל הזיכרונות לפי סדר שהוא מחליט עליו, ומגיש הכול לבורא. והבורא שולח את אנרגית המאנה. אנרגית הניקוי כדי לנטרל ולאפס את הזיכרונות. הכול מתודה אחת בלבד
זאת אומרת שאם אני אומרת הרבה תודות, מבקשת הרבה סליחות וכו’ אתם מתארים לכם כמה אנרגיית מאנה יורדת בתוכנו כדי לנטרל ולאפס את הזיכרונות שלנו
אבל המאסה הקריטית מתרחשת באופן מיוחד. יכול להיות חודשים של ניקויים אשר בהם באמת נראה הכול לגמרי נע בקו ישר, ואז, פתאום משהו יקרה שממש יפתיע אותנו ונוכל לראות פתאום נס. או ניסים
הטיול הזה למקסיקו הוא דבר שכזה. קצירת יבול של המון שנים של ניקויים
אני כאן כותבת זאת כי אני מבקשת לעודד את כולכם להתמדה. גם מה שלא נראה לעין, משפיע. ובתזמון הנכון נחווה את המתנה/ות
נ.ב
עוד 8 ימים אני עוברת לבית החדש…..והמסע של הניקויים למציאת בית מגיע לסיומו
אבל הניקויים לא נגמרים. אני אמשיך לנקות גם שם עם סיפורים חדשים שבטח עוד יגיעו לסף דלתי
רק היום אימא שלי אמרה לי שהיא צריכה לעבור שוב פעם בית
מיד אמרתי לה בקול רם, טוב בטח משהו טוב קורה לך. את בת 85, ואת חיה חיים של בת 25. 3 בתים בשנה זה באמת שיא
כפי שכתבתי, החיים ימשיכו לדפוק על דלתי ואולי יסעירו. אבל כל עוד יש לי את המשפחה הפנימית שלי, את כלי הניקוי ואת האמונה שמטרתי בחיים היא להתאפס ולאפשר להשראה להגיח, אני מסודרת
אני אוהבת אתכם מאד
סמדר דבורה שירה