אכזבה

אז ככה פחות משלושה שבועות לפני סמינר הו’אופונופונו ועסקים, ואני בהאצה מוגברת במיוחד.
מרוב התרחשויות, לא מגיע לכתיבה😊
לפני אירוע שכזה, תמיד יש חניכות מאד חזקות שעוברות בתוכי, ובדרך כלל זה תואם את נושא הסמינר. עבורי זאת לא הפעם הראשונה שאני עוברת את הסמינר לניקוי על הכספים בחיי, ועד עכשיו הנושאים המרכזיים היו בהחלט על כסף, השקעות ,ערך עצמי וכו’…
הפעם באמת אני חווה משהו שכנראה כל הזמן היה במעמקים בתוכי, והיות ואני יכולה לראות רק את קצה הקרחון, בוא נאמר שהכול מאד מפתיע כרגע.
היו בהחלט נגיעות כלכליות, עם זאת כמעט כל האנרגיה הולכת על מערכות יחסים רומנטיות בחיי.
כנראה שהרבה “כסף” יושב על זה. אין אפשרות לדעת מאיפה הפלונטר החל, אבל בהחלט נהיה בעניין אצלי.

אז הנושא שעלה ממש בימים אלה הוא – אכזבה.
לפני מספר ימים מישהו שהכרתי אמר לי שכל נושא האכזבה בחייו, הוא נושא חי ורגיש. הקשבתי לדבריו, וזה נכנס לתוכי פנימה.
וככה, בין המדיטציות/תפילות, זה חלחל עוד לתוכי. והרי אני לא שומעת כלום שאינו קשור אליי.
מכירים את הרגעים האלה של התפוצצות המוח ממשהו שהבנתם? זיקוקי דינור בסגנון דיסנילנד קצת. זה מה שהתרחש בתוכי. הבנתי פתאום שהנושא הזה ממש חי בתוכי, פועם, ועד היום יצר המון מתח בכל מערכות היחסים הזוגיות שעברתי. ועברתי.
אני זקוקה להמון מרחב, לחופש תנועה, לא יכולה במערכת הזוגית המוכרת והידועה. לא ישנה עם אף אחד באותה מיטה , ובעשר שנים האחרונות לא חייתי באותו בית עם בן זוג. מבחירה. אתם יכולים להבין כמה אכזבה אני? אף פעם לא הייתי מהבשלניות. יודעת לבשל אבל לא אחת שכל יום מכינה הרבה סירים….יש לי עניין בדברים אחרים. מה לעשות. אוהבת אנשים ומאד סקרנית להכיר עוד ועוד. דבר כזה תמיד הרגיש מאיים….לסביבה. טוב, רק לחלק ממנה.
אז בעוד אני שומעת את האמירה הזאת, אני מבינה, שתכלס, זה הזמן לנקות את הנושא. כמה אפשר לאכזב אחרים? ועוד לא הגעתי לכמה אני התאכזבתי. מדהים בעצם הדבר והיפוכו לגמרי חיו בתוכי כזוג יונים. ככה זה בעולם דואלי. ההפכים האלה …
אם נגיע כעת לענייני ניקוי, נפגשתי עם המקום בתוכי שחושב שהוא מאכזב, פגוע שמתאכזבים ממנו וגם למקום שאני מתאכזבת…היה מאד מעניין לשחזר אירועים, שוחחתי עם הילדה שבי, אמרתי לה שיש לה רשות להרפות מכל הנושא זה. שוחחתי עם הבוראת שבתוכי ואמרתי לה שאני מבקשת סליחה על כל הזיכרונות בתוכי אשר מקיימים אכזבות. שזהו, אני מבקשת לחזור אל נקודת האפס. הנושא הזה כבר לא רלוונטי יותר לחיי. חופש מבקש ללדת עצמו דרכי. והרגשתי את עצמי מתאהבת. באותו מקום פגוע, נבוך ולא בסדר בתוכי. ועכשיו משהו מרגיש אחרת. התעוררתי מסוג של כישוף פנימי. לא ידעתי כמה המקום הזה שמר אותי בקטנות. נוכחות היא לב העניין כעת. הלביאה בחוץ.
אוהבת מאד את הבוראת שנתנה לי אפשרות תיקון
אוהבת מאד את הילדה שבי שמסכימה להרפות.
אני מאד מאוד אוהבת אתכם, על מי שאתם ועל כל הניקויים שלכם.
בזכותכם הכול משתנה ואפשרי. תודה תודה תודה
סמדר דבורה

4 thoughts on “אכזבה

  1. סמדר יקרה ואהובה
    יש לי שאלה שמאוד מטרידה אותי. אולי שאלה קצת כבדה. מקווה שמתאים להעלות אותה בפורום כזה –

    יש תקופות שבהן הניקוי הולך נהדר. אני מנקה ובתחושה מתמדת של היטהרות ואושר גדול. קשר עז, עמוק ומרפא גם לילדה שבי וגם לטוב ולאלוהים. הכול נעשה יקר וקרוב ואהוב כל כך. החיים מתמלאים בצבע ובפיוט, כמו בילדות הרחוקה. אבל בתקופות אחרות – אני מתקשה להתמיד בניקוי. נופלת שוב ושוב ושוב להרגלים רעים – למחשבות מלאות מרירות, טינה, קרבנות, קנאה, ושוב המדרון החלקלק הזה…

    הניקוי דורש מאמץ עצום מבחינתי. הוא ויתור על כל מה שהגדיר אותי קודם לכן. הוא לא רק שינון קליל של משפטים, הוא משנה את הווייתי מן היסוד. אני מאוהבת בו וגם מתנגדת לו. קשה… ולפעמים אני נשברת ומוותרת לעצמי. ואז מתגעגעת לניקוי וחוזרת. וכך שוב ושוב.

    ובעצם אני שואלת – איך להתמיד? איך לא להישבר? ביהדות יש תפילות במועדים קבועים. בבודהיזם יש זמנים מוגדרים למדיטציה. ויש תמיכה קהילתית ומסורת של ספרים עתיקים שמעניקים עצות וחיזוק. בהו’אופונופונו יש חוברת 12 צעדים, אבל גם יש גמישות רבה. רוב התרגול מתבצע בינך ובין עצמך (עם מעין אמירה – תעשה מה שמרגיש בלבך נכון),. יש בו המון חופש, אבל דווקא בגלל זה דורש משמעת עצמית רבה. אשמח אם תציעי מניסיונך איך להטמיע את התרגול ביוםיום. איך לא להישבר שוב ושוב.

    תודה וחיבוק

    1. אוהבה יקרה, תודה לך על השאלה שלך ועל ההזדמנות לניקוי.
      בסמינר את תוכלי להיחשף להרבה מאד שכלים נוספים והבנה שתעמיק, אשר תתמוך בך באופן בהיר.
      עבורי הסמינר שינה הרבה מאד לגבי התנודות הללו.
      עוד משהו שלמדתי מד”ר היו לן וגם מהחוויה שלי. כאשר התחלתי עם הניקוי, ניקיתי ללא הפוגה והייתי בגן עדן ככה כמה שבועות. ואז באה הנפילה. חזרתי לחוות גיהנום. ולא הבנתי. ואז שאלתי מה לעשות ואמרו לי שדווקא בתקופות כאלה יש לנקות יותר במרץ. הילדה מבינה שיש אימא בבית והיא מתחילה להציף עוד ועוד. וכן, אם מנקים וזה לא משתחרר, חשוב לוחח עם הילדה המחזיקה את הזיכרונות. היא לא יודעת להרפות פשוט ויש להסביר ולעודד אותה, שיש לה רשות להרפות, שאוהבים אותה והקצב שלה לא ישנה את האהבה הזאת.
      מתראות ממש בקרוב, העזרה בדרך:)
      אני אוהבת אותך

  2. סמדר, כל כך ריגשו אותי המילים “העזרה בדרך”… ממש עד דמעות.
    ובכל זאת החלטתי לעשות שינוי. בימים האחרונים אני קמה שעה יותר מוקדם (לא קל…) וקוראת את חוברת 12 הצעדים. וגיליתי שאם מתחילים בניקוי ממש על הבוקר, קל להמשיך כך במשך היום. זו כמו תפילת שחרית או כמו הצהרת כוונות. הרגשה מתוקה של היטהרות.
    תודה לך שאת תומכת ועוזרת גם כשאת בעצמך עוברת דברים לא קלים. תודה על המסירות והאכפתיות. את כל כך נהדרת.

    1. מיכל יקרה
      12 השלבים
      הם המפתח עבורי:)
      גם
      וכן, על הבוקר זה בהחלט מפתח. נראה שהעזרה כבר הגיעה:)
      תודה על השיתוף והמילים החמות

Leave a Reply

Your email address will not be published.