שמעת י סיפור על מורנה שקרה בילדותה. יום אחד היא ראתה יד גדולה מושטת אליה מהשמיים ליד גשר בו היא הלכה. היא פחדה לעבור את הגשר. בשלב מאוחר יותר היא סיפרה שזאת הייתה יד האלוהות.

האור האלוהי תמיד מתקיים ומנסה להגיע לכל אחד / אחת על הפלנטה. האלוהות תמיד משוחחת עמנו. אנחנו הם אלו שלא מקשיבים.

כשאנו מרפים מהתוכנות שלנו אנחנו מתקרבים יותר ויותר לאלוהות. זה נהיה קל עבורנו לשים לב לניסים שמתרחשים לשמוע את המסרים המגיעים בזמנים מסוימים שרק אתם יכולים להבין.

אלה שמתרגלים הו’אופונופונו זמן רב אומרים:

-כל הבעיות נפתרות מעצמן ללא מאמץ. גם המאתגרות ביותר מתגלות ונחשפות באופן לא צפוי.

-הכול משתנה כשאנחנו משתנים

-הופכים יותר רגישים לסביבה שלנו

הנקודה האחרונה נכונה לחיים האישיים שלי. לחלוטין הפכתי רגישה יותר. לפעמים כשאני נכנסת לחדר מלא באנשים שאני לא מכירה, אני מרגישה את אלה המחזיקים בתוכם חווית עלבון מאחרים. לפעמים אני רואה אותם בפעם הראשונה בחיי ובכל זאת אני חווה שיש שם פגיעה. מאוחר יותר אני שומעת סיפורים שמאשרים זאת.

איך אני יודעת זאת? אין לי מושג. קשה לתאר זאת. אני מקבלת זאת כהזדמנות חדשה לניקוי, מכיוון שאם אני חווה זאת סימן שיש בתוכי זיכרון משותף עם אותם אנשים, תוכנה משותפת אותה עליי לשחרר. זהו מסר עדין מהאלוהות המיידעת אותי שעליי לנקות.

אני חוזרת במחשבה על המשפט “אני אוהבת אותך” זה נמחק ממני וכתוצאה מכך מהעולם כולו, גם מכם.

אני אוהבת אתכם!