אם אינכם בטוחים עדיין במה התרגול בהו’אופונופונו מתעסק, יש לי דוגמא נחמדה כיצד זה עובד בכל תחומי החיים.
כפי שציינתי במאמר הקודם, לקייט יש המון ניסיון בניקוי עם ילדים.
כאשר ביתי הייתה בת שנה וחצי, היא עדיין לא הלכה. היא לא הייתה מסוגלת לכך. היא לא מצאה את כפות רגליה. הרופאים לא ראו בעיה כלשהי עם הבת שלי לפני כן, ופתאם היא אובחנה כילדה עם התנוונות במוח, עם תפקוד לקוי של המוח.
בשלב הזה, כבר קראתי את הספר של ג’ו ויטאלי “אפס מגבלות” והתחלתי את התרגול של ההו’אפונופונו.
דרך ג’וליה, הכרתי חברים שעזרו לי עם הניקוי של הזיכרונות הרעילים שבתוכי. הייתי מודאגת. הרגשתי באופן תמידי לחץ בלב והעיניים שלי היו מלאות בדמעות.
באותו זמן באתר הרוסי הנקרא “הניסים של ההו’אופונופונו”, Kekaulike החלה בקריאות אישיות לאנשים. ואני, לא התמהמתי וקפצתי על ההזדמנות הזאת. התברר ש- Kekaulike אינה רק מקשיבה למסר של עולם האלוהות הרוחני, אלא היא מנקה באופן תמידי, ואחרי סריקה של המצב, היא תארה את מה שהיא רואה. הדבר החשוב ביותר בבעיה שלי היה האוניהיפילי שלי שבכה. הוא היה זקוק לאהבה ותשומת לב. האוניהפילי, שומר את כל הזכרונות שלנו. ואם האוניהיפילי אינו מרפה מהזיכרונות, הם לא הולכים.
בזמן הקריאה האישית שלי, הילד הפנימי שלי – האוניהיפילי, נרגע. לעולם לא אשכח את אותם רגעים של עדינות ואהבה שלו כלפיי.
ובפעם הראשונה בחיי, עלה בי רצון עז לכתוב מכתב לאשה איתה הייתי בקונפליקט במשך שנים רבות. כתבתי לה שאני סולחת לה על מה שקרה ביננו ושאני באמת מצטערת. התשובה למכתב הגיע בחווית שלום ושלווה כבר באותו ערב. ותוך שעה לאחר מכן, ביתי צעדה את הצעדים הראשונים והעצמאיים שלה!
הלחץ שהיה בחזי נעלם וסכר של דמעות יצא ממני. בכיתי שוב, והפעם עם רגשות של שמחה ששטפו אותי. כיום אנו חברים טובים של אותה אשה, ואף היא מנקה. ברגע זה, ביתי רצה לאורך כל החדר.