אנג’ל

הבוראת בתוכי מצחיקה מאד.

לפני מספר ימים נסעתי לי בכפר החביב בו אני גרה. נסעתי לאט. פתאום אני שומעת יללה. דרסתי מישהו. הלב שלי דפק כל כך חזק. ממש פחדתי לצאת ולראות אם הרגתי חיה.

עצרתי את הרכב, יצאתי ואני רואה כלב בצד הכביש, חי ונושם, וצולע. הבנתי שעליתי לו על הרגל. הוא ישב שם וראיתי שהוא מנסה לקום אבל לא יכול. טוב, אמרתי לעצמי. הוא חי. הוא נפגע ממני. מה עושים מה עושים…הלב שלי פמפם. התחלתי לנקות. במצב כזה לא הייתה בי שום תשובה. ואז אוטו שנסע אחריי עצר גם, וכולנו הסתכלנו על המצב. אני הכרתי אותם. הם שאלו אותי מה אני הולכת לעשות. עניתי שאני עוד לא יודעת. אני צריכה רגע להיות עם זה ולראות מה עולה בי. הם אחלו לי בהצלחה ועקפו אותי. המשכתי לנקות.

מצאתי את עצמי מתקשרת לווטרינר הכפר. הוא אמר לי שאם הוא מטפל בכלב, זה אומר שאני צריכה להשאיר אותו אצלי . אבל אני טסה עוד שבוע לפורטוגל. אני לא יכולה עכשיו לטפל באף חיה…ואז הוא הציע לי לשים אותו במרכז לחיות בנהריה. מקום אימוץ שכזה. אני שומעת את כל זה, מודה לו על האופציות, ממשיכה לנקות ומנתקת את השיחה. בשלב הזה הניקוי התחיל ממש לאוורר את המצוקה שהייתי בה. הכלב הזה, התחיל להתחבב עליי ממש. הוא בצבע של חול מעורב, והוא נמזג כל כך טוב עם הסביבה שלא היה סיכוי שאראה אותו. איכשהו הנתון הזה הקל על המצפון שלי.

ואז רכב נוסף עצר ובחורה חביבה יצאה ממנו והתחלנו לשוחח. מדהים איך בכפר שאני חיה בו כבר 14 שנה כמעט, אני לא מכירה עדיין את כולם. התברר לי שהיא ממש מאלה שאוהבות כלבים ומבינה יותר ממני. ,שתינו הגענו למסקנה שהכלב נטוש. היא הציעה לרשום בשמי בקשקשת של הכפר אם מישהו מכיר את הכלב הזה ואם מישהו רוצה לעזור…היא צילמה אותו והשיחה אתה הייתה סוג של זריקת אנרגיה טובה כלפיי כל המצב.

התעודדתי. לאחר כמה דקות אתה ובניקוי, התחלתי לשמוע בתוכי מסר שאמר, קחי את הכלב אלייך לכמה ימים ותראי מה קורה אתו. את לא יכולה להשאיר אותו ככה. יש לך אחראיות כאן. פתאום לקחת את הכלב לכמה ימים נראה לי סביר לחלוטין. מדהים שניקוי יכול תוך זמן קצר לפתוח חוויה רגשית שלפני כן הייתה לחלוטין סגורה ובלתי אפשרית. מעין שאיבה של כל ההתניות המגבילות על הנושא ואז חלון נפתח ואור נכנס.

הכלב נכנס למכונית שלי בקלות, בקפיצות. הוא לא רצה לצאת מרכב כשהגעתי אתו הביתה. אז השארתי לו את הדלת פתוחה והלכתי להביא כלי עם מים כדי לפתות אותו לצאת. חזרתי והוא היה כבר בחוץ. הוא שתה בהתלהבות. ואז הוצאתי מהמקרר סטייק עסיסי. בכל זאת דרסתי אותו, הרגשתי מיוסרת על שגרמתי לו כזה כאב. הגיע לו פינוק. הוא בלע אותו בהנאה.
אני מנקה עוד ועוד ועוד, ומחליטה שהמצפון שלי נרגע. הכלב אצלי. אני אראה מה קורה מחר, מה המצב. אם צריך, אקח אותו לווטרינר…בכל מקרה אני אדאג לו עד שיתאושש. הבן שלי אור קשת הגיע למחרת והוא ממש מהר נדלק עליו. ואני מרגישה שהלב שלי לגמרי מתאהב. קיבלתי עוד מסר, שהכלב הזה הגיע אליי במתנה. התחלתי להרגיש משועשעת . ואז אמרתי לאור קשת, נראה לי שנשמור עליו. בסדר מבחינתך? הוא אמר לי שבאופן לא צפוי הכלב ממש מתוק ועדין. איך נקרא לו? שאלתי. ואז פתאום קלטתי שאני לא באמת יודעת אם זה כלב או כלבה……התברר שזאת כלבה😊

ממש שמחתי. איזה כייף..היא באמת כלבה כל כך עדינה וטובת לב. אור קשת נתן לה את השם אנג’ל ואני התמוגגתי. שם פשוט מושלם! היא באמת מלאכית שהגיעה אלינו באהבה.
מדהים איך דבר שכזה הוביל לפתיחת לב , איך הניקויים מאפשרים לי שוב ושוב לעלות לדרגת התנהלות שהינה מדויקת יותר, אוהבת יותר ומפתיעה. הכלבה דרך אגב ממש התאוששה. כבר דורכת על הרגל ונראית מבסוטית במיוחד. והיא עמוק עמוק בלב שלי ושל אור קשת. אקח אותה בקרוב לבדיקה כללית. הכי מדהים שאני לא יכולה לדמיין אותה בלעדינו כרגע.

תודה לבוראת על המתנות האוהבות הללו

תודה לאנג’ל שהגיעה

תודה לכם על היותכם
סמדר דבורה

Leave a Reply

Your email address will not be published.