הניקוי לפעמים מאד ברור ולפעמים פחות. למה אני מתכוונת? לפעמים הסיפור שעומד מאחורי הניקוי נראה לעין, וגם אם הוא רק קצה הקרחון של הבעיה, הוא נותן כיוון כלשהו.
ולפעמים לא רואים אותו כלל. וזה לא שקצה הקרחון לא נמצא שם.. פשוט, יש איזה מנגנון פנימי שמסתיר זאת מאתנו. למנגנון אני הזה קוראת פחד. וזה בטח לא המנגנון היחיד שנמצא שם, אבל עבורי הפחד לראות משהו יכול להיות מאד משמעותי. עם זאת הקיום של הפחד מראה לי שהילדה הפנימית שלי נמצאת במצוקה. זה סימן לנקות!
הניקוי הזה לוקח אותי למסע משמעותי. לאורך כל חיי אני פוחדת מכישלון. זה נגע בכל תחומי החיים שלי. זה עמוק עמוק בתוכי, במעמקים. בקידוד הגנטי שלי….המהדהד בוויברציה המבקשת גדילה.
למשל לאחר הגירושים שלי חוויתי כישלון עמוק…פעמיים😊 פחדתי לא להיכנס להיריון…שאני לא מספיק פורייה, כישלון בהפריה. פחדתי שנים להעביר סדנאות של יוגה וזה תחום ההתמחות שלי. לא בגלל ידע או יכולת…פשוט פחדתי להיכשל. פחדתי להיכשל בכל החיים האלה, הפחד שאני לא מספיק טובה בזה, פחד שאני לא טובה בלפרנס את עצמי….בכלל כסף ופחד מכישלון ממש קשורים אחד לשני. זה משהו שאתם מתחברים אליו?
פחדתי לתרגם את הסדנאות של זהות העצמי דרך ההו’אופונופונו …כל כך פחדתי שאמרתי בהתחלה לא! אני, זה לא מהמקצוע שלי בכלל…בחיים לא אתרגם כך. הקהל הישראלי ביקורתי מדיי והם פשוט לא יפרגנו/יסלחו לי על כלום. אלה המחשבות שרצו לי על הנושא. הייתי מבועתת למען האמת. חסד גדול התרחש ובסוף אמרתי כן. כנראה ניקיתי מספיק על זה באותו זמן.
להסכים להעביר סמינר שכזה, נוגע לי בכל אותם כפתורים. הפחד מכישלון עדיין בתוכי. בשנים האלה ש”רק” תרגמתי, הרגשתי במרחב מוגן. לצד הקולגה שלי, גוליה פוליקוב, יכולתי להיות המתרגמת, והיא העבירה את החומרים. פחות אחראיות. יותר הילדה הקטנה שנמצאת ליד. התאים לי.
תאריך סמינר זהות העצמי דרך ההו’אופונופונו מתקרב והולך ואני על פניו ממש בסדר. מנקה ומנקה אבל כן חווה פחד. לא הבנתי מה קורה. והמשכתי לנקות, ובעיקר לבקש עזרה מהאלוהות שבתוכי, מה קורה איתי? מה זה הפחד הזה שחי בי? אני מצטערת שיצרתי פחד כזה בתוכי, סליחה סליחה….הרגשתי אותו ולא הבנתי אותו. וכנראה היום לראותו הגיע. להודות בפני עצמי שיש בי פחד להיכשל והפחד הזה מבקש הכרה…נשמתי לתוכו. חבר וותיק מאד, שהאהבה אליו הולכת ומעמיקה. אני מרגישה שהניקוי הוביל אותי לקצה הקרחון. איכשהו כאשר אני רואה את קצה הקרחון, משהו נרגע בי. גם כאן, ראיתי את הפחד מכישלון ואני לא יודעת מה הניקוי הזה יעשה לשאר האספקטים של חיי. הרי כל קצה קרחון מסתיר מתחתיו עולם ומלואו. מי יודע מה יושפע מזה…ואז גם ראיתי שבעצם “היציאה שלי מהארון” דוחפת אותי אליכם. כמו לקפוץ למים, על החיים ועל המוות. היציאה דוחפת אותי לחיבורים שבננו. רואה כמה הכישלון יקרה אם לא אצא אל העולם. דרך המפגש אתכם כאן ובסמינר, יש לי ממש הזדמנות לנקות את עולמי ולא הייתי יכולה לעשות זאת אחרת. אני ממש רוצה להודות לכם על הניקויים שלכם ועל כך שבזכותכם אני מתבקשת להעז למשהו חדש, להיפגש עם מקומות בתוכי שרק להודות עליהם היה מעלה בי פחד נוסף . עכשיו נראה שהפחד מכישלון לא כזה מפחיד פתאום. יש התרגשות שנכנסת ואינטימיות חדשה עם הקבוצה בתוכי. זה לא אישי…להפך זה לצאת מהמקום האישי אל המקום שהנו מעבר. אל נקודת האפס! שם כולנו אחד!
תודה לך אלוהות נפלאה על ההדרכה האוהבת והמאמתת!
תודה לאוניהפילי שלי שמסכימה לנקות , אני אוהבת אותך!
אני אוהבת אתכם.
