⠀הדרך

מכתב מאולגה

אולי תזהו את עצמיכם בסיפור זה

בימים האחרונים שוחחתי אתך בראש, סיפרתי לך את הסיפור שלי. היום סוף כל סוף החלטתי לכתוב לך עליו. הילדות שלי הייתה מאד בודדה. הייתי רעבה לאהבה והגנה. בגיל 8 למדתי לראשונה על אלוהים, החברה שלי נתנה לי תפילה כתובה על דף נייר והבנתי שיש לי אב אלוהי
שוחחתי עמו, הרגשתי את ההגנה שלו, ואת הסמכות שבוע, ובאותו זמם חששתי מפניו. זה היה אבא מעניש על מעשים ופעולות שגויות. חשבתי שכל טעות נחשבת למעשה רע. ילדה רעה. הלכתי להתפלל בבית הכנסת/ כנסייה (הערת מתרגמת: לא ברור איזה דת) בכל הזדמנות. תמיד חשתי הקלה לאחר מכן. רציתי להרגיש את ההקלה הזאת עוד ועוד. הבורא שמע אותי

לאחר שגדלתי מצאתי עבודה טובה בעיר ומקום לגור בו. הכול הסתדר. הבורא היה נדיב, טוב וחזק בעיניי. התחתנתי עם בעל נפלא ויש לי ילדים בריאים. ובכל זאת לא הרגשתי שמחה. הודיתי לבורא אבל זה לא היה אמתי. זה היה שקרי. הודיתי לו לא מפני שרציתי אלא בגלל שהייתי חייבת. בסופו של דבר מצאתי את עצמי במשבר אישי עמוק. הרגשתי בתוך חור מנטלי
⠀
בכיתי, כעסתי, התעצבנתי והותשתי. הייתי קמה ועושה את מטלותיי כמו רובוט מכיוון שהייתי חייבת ולא מכיוון שרציתי. התברר שאולגה לא הייתה קיימת. התקיימתי רק בשילוב עם מישהו אחר. לאולגה לא היו מחשבות משל עצמה, תשוקות, טעמים, עמדה עצמאית. קיבלתי כל זאת מאחרים

?רוצים לשמוע עוד מהסיפור

גוליה קקאוליקה פוליקוב