מדהים עד כמה אנו לא שמים לב לדברים רבים שמתקיימים סביבנו ומשרתים אותנו בחיי היומיום. עם זאת, אפילו “חפצים דוממים” זקוקים לאהבה….
ההוואיים מסתכלים על כל החפצים כיצורים חיים. אין דבר כזה חפץ “דומם”. הכל סביבנו חי. הכל נוצר מהאלוהות.
בואו ונבחן את השתלשלות המאורעות שהובילו ליצירת זכוכית פשוטה. מישהו לפני כמה מאות שנים שיחק עם חול וגילה שאפשר לייצר ממנו זכוכית.
השראה שהגיעה מהאלוהות עזרה למאסטרים אומנים לייצר הרבה דגמים נפלאים מזכוכית. האדם שקיבל את ההשראה הוא לא הבורא , אלא ערוץ שאיפשר לאלוהות
ליצור. בואו ונמשיך. מאסטרים אומנים שקיבלו השראה, הוסיפו צבע לזכוכית ונס התרחש! כיום העיניים שלנו רואות ובוחנות בעונג רב קישוטי זכוכית יפהפיים לעץ האשוח בחג המולד, לאגרטלים , כלי מטבח וכו’.
בחיי היומיום אנחנו לא מהללים את הבית שלנו, ולא את המעלית המשרתת אותנו כל יום, אפילו יותר מפעם אחת. לא, הם לא מקבלים הכרת תודה!
בכך שאנו אומרים “אני אוהבת אותך” ו”תודה” אנו פונים לאלוהות כדי שתמחק תוכנות. “אני אוהבת אותך” לא עובר רק אל הזכוכית, אלא לכל הידיים, המוחות והכישורים שאי פעם נגעו בחול, באדמה, האנשים שהלכו על פני הארץ,
המשפחות של מאסטרים האומנים, קורביהם ואבות אבותיהם.
מדהים, לא?
מה שחשוב שאין לנו צורך לדעת מה נמחק, ואיזה טעויות עשינו מתחילת הקיום שלנו.
ישבתי במסעדה היום. ניקיתי לפני שהארוחה הגיעה, במהלכה ולאחריה. אני שומעת איך הדברים/חפצים מדברים בזמן הניקוי. לפעמים אני שומעת מחשבות, משפטים, אבל היום הרגשתי משהו שונה – ויברציה.
הודתי ואהבתי הכל סביבי ופתאם…שמעתי את כוס זכוכית המים שלי מתלוננת! הויברציה הייתה מלאת חרדה. הכוס הייתה עייפה.
היא סיפרה לי שהרבה אנשים שתו ממנה ואין לה יכולת יותר לשאת את המעמסה האנרגתית הזאת.
היא ביקשה ממני לנקות אותה מכיוון שהיא שמעה ו”ראתה” מה הניקוי עושה.
ללא היסוס השתמשתי באחד מכלי הניקוי של ההו’אופונופונו האהובים עליי, ותוך מספר דקות הרגשתי שהכוס מרגישה יותר טוב. היא שחררה את עצמה…ואף אני הרגשתי יותר טוב.
לא כולם שומעים, לא כולם רואים, אבל דרך תרגול ההו’אופונופונו מפתחים ונותנים אמון מלא ביקום. היקום עצמו מוצא דרכים לתקשר איתכם כאשר יש בכך צורך. הדבר החשוב הוא להמשיך ולנקות.
אני מודה לכוס הזכוכית שלי ולאלוהות על השיחה הקצרה במסעדה ועל ההשראה לכתיבת סיפור זה.
אני אוהבת אותכם!