כמה אנו אוהבים לפנק אותם. כשהזדמנות מגיעה, הורים רבים קונים דברים מעניינים וכיפים כדי לראות פעם נוספת את הניצוץ בעיני ילדיהם. שום כמות של כסף אינה נחסכת עבור ילדינו.
לעתים קרובות, משחק חדש גורם לנו לשכוח מהקודם. ולבסוף הבית מתמלא בצעצועים שאף אחד לא עושה בהם שימוש.
לפעמים אנחנו בקושי יודעים היכן לשים את כולם. נחמד אם הם ניתן את הצעצועים המיותרים לילדים אחרים. מה קורה כאשר הצעצוע פשוט נזרק החוצה?
לכל אחד יש את המשפחה הפנימית שלו, את הדעות שלו, את קולו. הצעצועים הם לא יוצאי דופן.
עם ההתגלות של ההו’אופונופונו בחיי, התחלתי לשים לב לאופן שהבת שלי מתייחסת לצעצועים. היא מעניקה להם כל כך הרבה תשומת לב , חום ואהבה, וכאשר אני מחזיקה אותם בזרועותיי,
אני חווה מהם ויברציה נעימה של הכרת תודה.
יש ברשותנו עדיין צעצועים שירשנו מחברים שלנו. חלק מהם נשארו עוד מהבן הבכור שלי. כדי שהצעצועים ימשיכו להיות אהובים ולקבל תשומת לב מילדינו, אני יוצרת רוטציה. אני מחביאה חצי מהם ומשאירה את החצי השני. כשהבת שלי מאבדת עניין מהצעצועים הגלויים לה, אני מעבירה אותם לילד אחר.
לאחרונה, רציתי להעניק מתנה לאוניהיפילי שלי. הוא ביקש את דב הקוטב הצפוני. ניסינו את כל הדובים מהחנות אבל אף אחד לא הרגיש מדויק. כשמפסיקים להסתכל ולחפש, ניסים קורים. יום אחד ראיתי בובת דב באזור המצעים בחנות המקומית. הוא היה לבן ובעל קסם מדהים.
הבת שלי אהבה אותו מיד. הוא היה כל כך רך ונעים למגע. אי אפשר היה להניח לו. קראנו לו – ננה. כעת, הדוב הקטן הזה מזכיר לי שהילד הפנימי שלי נמצא איתי וזקוק לתשומת לב ודאגה תמידית.
הרבה אהבה ניתנת לננה כעת.
מאד חשובה לי הנוכחות של אנרגיית אהבה והכרת תודה בביתי. לכן אני מנסה להעניק תשומת לב לא רק לבני משפחתי, אלא לכל מה שמקיף אותנו.
השלום של ‘האני’