היום נסעתי עם הבת דודה שלי היקרה לנחל לעין חרדלית. מקום קסם. ושם, בטבע השקט ליד המים המתוקים, לבד לבד כי כולם חזרו היום ללימודים, שוחחנו. אחד הנושאים שעלו, היה אשמה.
ואיכשהו כאשר שוחחתי אתה על הדבר, החלטתי לכתוב כאן על הנושא עוד. אשמה בתהליך הניקוי זאת מלכודת . אשמה נמצאת בין בקשת הסליחה והריפוי ובין התערבבות עם הזיכרון והישארות בסבל. זאת אומרת שאם אצייר את מיקום האשמה בקו ישר , זה הולך ככה
זיכרון —– אשמה ——- סליחה/ריפוי
בזהות העצמי דרך ההו’אופונופונו, כאשר אנו במחשבות על כל נושא שהוא, יש הבנה שאלו הם זיכרונות. ואנו מנקים אותם. עם זאת יש נושאים מכבידים במיוחד אשר הגות בהם מביאה בנו אשמה. ורגש האשמה שומר אותנו מלבקש סליחה. בעצם רגש האשמה בא לומר לנו שאי אפשר לטעות בחיים. שאסור לטעות. בגלל שטעינו עלינו להיענש ולהישאר עם חוויית הזיכרון, עם חוויית הטעות והסבל, סוג של הענשה עצמית. העניין הוא, שמה לעשות. טעינו, טועים ובטח עוד נטעה. יש בנו הרבה מאד זיכרונות והם סוחפים אותנו אתם לפעמים, ודרך ההו’אופונופונו, יש הזדמנות אם נבחר להשתחרר באמת. להעז לצעוד אל חוויית האשמה, לרגש שהיא מעלה ולבקש במקום הכואב הזה סליחה. מגיע ומותר לנו לבקש סליחה, ומגיע לנו לעבור ריפוי על כל זיכרון שהוא המתקיים בנו. נולדנו בצלמה/ו ודמותה/ו ומהותנו המקורית היא אפס מגבלות. השאלה היא האם נעניק לעצמינו את האפשרות לחיים שכאלה?
האם יש בכם עוד הארות על אשמה?
אני אוהבת אתכם מאד
ותודה על מי הנחל המרפאים
סמדר דבורה
ממש מדהים כי השבוע קראתי ספר על החיים בהוואי בימים עברו (בעיקר סיפורי פולקלור כאלה) והייתה שם אגדה עתיקה יפהפייה שהזקנים נהגו לספר לילדים, והאגדה הזאת היא לגמרי ברוח הדברים שכתבת – החרטה ןהסליחה שאין בהם כלל אשמה. מצטטת –
Every child born has at birth a bowl of perfect light. If he tends his light during his life it will grow in strength and he can do many things: swim with the shark, fly with the hawk, know and understand all things. If, however, he becomes resentful or envious, he drops a stone into his bowl of light. Since light and the stone cannot hold the same space, a little of the light goes out. If he continues to put stones in his bowl of light, the light will eventually go out and he too will become a stone. A stone does not grow and a stone does not move. But, if at any time he tires of being a stone, all he needs to do is turn the bowl upside down. The stones will fall away and the light will come back. his light will shine once more upon the world around him and he will begin to grow once more.
ממש מדהים הסיפור הזה….בקבלה גם מדברים על נקודת אבן שבנו.
הסיפור הזה מיוחד ותודה רבה ששיתפת אותו.
זה רק מראה עוד יותר כמה הכל קיים בתוכינו.
אם אנו מוכנים לבקש סליחה, הכל אפשרי.
אני מאד אוהבת אותך מיכל
גם אני מאוד אוהבת אותך סמדר, ואסירת תודה על היותך.