זהו זמן של אביב! הלכתי לאורך השדרה, נשמתי את ריח הפריחה, את הרגשות, את הרעננות, את הרכות….. התחדשות שבאה לאחר חורף ארוך שקרתה בתוכי ובכל מקום סביבי.
במחשבה לקחתי את היד של הילד הפנימי שלי , ושמחנו מרגע של יחד. אמרנו “אני אוהב אותך” בכל נשימה. מחשבה שלא אוכל להשלים את רשימת המטלות שלי לאותו היום עברה במוחי…והילדה שבי, האוניהיפילי, נשמה שוב נשימת אהבה והכרת תודה…המחשבה נעלמה מיד, השאירה אותנו להיות ברגע “בכאן ובעכשיו”.
ציוץ הציפורים, צפירת הרכבת, שיחות של אנשים בדרך, נביחה של כלב, קול המטאטא של מטאטא הרחובות….- הכל היה שירת היקום.
ילדות שמחות עם בלונים מצבעים שונים הלכו מסביב. ילדים ציירו שמש, קשת בענן, פרחים, אימא, אבא, ואת עצמם על המדרכה. כולם מסביבי דיברו על שלום, הרמוניה, שלמות, על אהבה ושמחה. אז למה אנו שוכחים זאת לעתים קרובות?!
אנו שוכחים לנשום באהבה והכרת תודה. בבקשה קחו שאיפה מלווה במחשבה – “אני אוהבת אותך”, נשיפה – “תודה!”
נשמו באופן הזה, בבקשה!
אני אוהבת אתכם!
קייט