מערכות יחסים זה החלק הכי מאתגר שיש. אין פלא. אנשים הם שונים. לכל אחד מאיתנו יש אישיות משלו. אם אין מערכת יחסים טובה – אין הבנה הדדית ושלום.
יש עליות ומורדות בכל מערכת יחסים. תשוקה סוערת לפעמים הופכת לאדישות, ואז מתחדשת. מה לעשות אם אתה באמת רוצה להיות עם מישהו וההתנהגות שלה/שלו אינה בהירה לכם.
לא נראה שאותו אדם מחויב לכם ובאותו זמן אינו משחרר אתכם? אנחנו לא יכולים להישאר תקועים. אנחנו צריכים לשחרר, למרות שלפעמים זהו תהליך מכאיב מאד.
כל עוד זה המצב, אין סדר בחייכם. אין בזה שום הנאה.
בנוסף יש רצון להיות עם אותו אדם לא החלטי והלב שלכם אינו יכול למצוא שלום ושלווה.
קל להתבונן במצב מחוץ לעצמכם. מחשבה שעולה ” הוא מתנהג כך, הוא זה שמכאיב לי” אבל! אבל! אבל! אין דבר מחוץ לנו. מערכת היחסים מתקיימת בתוך ההכרה שלנו.
אלו הם הזכירונות שלכם שמכתיבים את התפתחות מערכות היחסים בחייכם.
למה לפנות את מושא האהבה שלכם עם דגל לבן בידיכם לשיחת משא ומתן ותנאים שיאפשרו את המשך הקשר? אין בזה כל הגיון. ההצעה – “בוא נדבר” – היא בזבוז של זמן ואנרגיה, כמו לטחון מים. למה הצורך לדעת מה מצב הקשר ומהו השלב הבא? בדרך כלל זה אינו מוביל לפתרון סופי בין שני אנשים
בואו ונסתכל על המצב דרך עיניים של ההו’אופונופונו. זה לא הערפול של בן הזוג – זה אתם. זה לא חוסר המחויבות של בן זוג והאחיזה שלו – זה אתם.
הזיכרונות בתוכינו משחזרים את המצבים הלא נעימים הללו, ואנו נפגעים מהם. בן הזוג שלכם הוא המראה המדויקת שלכם. כל כך שכיח לשמוע “זה הוא/היא, זאת לא אשמתי”.
כן, אני מבינה. זוהי אמירה קשה לתפיסה. לעתים קרובות אנו מעדיפים לעמוד מהצד ולהפיל את האשמה על האחר. במצבים כאלה בהו’אופונופונו, תשובה פשוטה נשמעת – לנקות, לנקות , לנקות.
אנו לא יודעים מיהו בן הזוג המושלם עבורכם. רק הבורא יודע. לכן למה ללפות את ידיו ורגליו בחבלים?
אכזרי ככל שזה ישמע, לעתים קרובות אנו עומדים בדרכו ולא נותנים לעצמינו להפסיק את הסבל הקיים בקשר המאמלל.
כאשר הכל מושלם ובתאום עם התכנית האלוהית, אין צורך לעשות דבר. אין צורך להלחם על בן זוג. אין צורך להרוג. אין צורך לסבול. הכל מגיע בקלות ואתה צועד על דרך יפהפה המיועדת עבורך בלבד. הכל טובל באור. אין צורך להבין דבר.
אתם תאהבו את מה שהאלוהי ייעד עבורכם. רק תנקו וראו זאת מתגשם.