מטוסים הם דבר חי ולפי הניסיון שלי, די פטפטניים!

אני טסה הרבה, והרבה לפני הטיסה אני מכלילה אותה בתהליך הניקוי שלי. אני גם מאד אוהבת לשוחח עם מטוסים בזמן ההמתנה לטיסות. מה עוד יש לעשות לפני?

בפעם הזאת הטיסה הייתה לסמינר של זהות העצמי דרך ההו‘אופונופונו ובשיחה עם המטוס, הנושא עלה. המטוס עצמו יזם אותה.

טסתי לסמינר והייתה לי החלפת מטוס בדרך. המעבר היה צריך להיעשות במהירות. חשבתי שיש לי 30 דק‘ למעבר אבל בסוף התברר לי שיש לי רק 10 דק‘.

עליתי למטוס הראשון והכרתי לו תודה שעל שלקח אותנו להיכן שהיינו צריכים להגיע. אני אמרתי לו שאני מודה לו על השירות הנפלא. אני מודה לו על מה שהוא מעניק לי ולכולם על המטוס. אני מתנצלת שלא שוחחתי אתו כבר קודם.

התיישבתי במושב שלי והתחלתי לנקות. לפתע שמעתי נקישה – טוק! טוק! שמעתי את המטוס אומר – “את כל כך מדהימה!”. “אני? מדהימה?” שמעתי את עצמי שואלת את המטוס. המוח האנליטי שלי מיד נכנס לפעולה. שאלתי “מטוס, האם זה אתה?” הוא אמר – “כן! את פשוט כל כך מופלאה!”

וואו! אני מופלאה! התברר שהמטוס ממש פלירטט איתי. הוא פזר עליי עוד כמה מחמאות. מושלם! הוחמאתי מאד! אף בן אדם אחר לא שוחח עמי והמטוס בהחלט שיפר את חווית היום שלי.

בהמשך, ישבתי והרגשתי פחד וחרדה לגבי המעבר למטוס הבא, האם אספיק להגיע בכלל. מה אם לא אגיע בזמן? זה הרגיש כמו לשבת על קוצים! התנצלתי מול המטוס על הזיהום שאני יוצרת עם גלי האנרגיה שלי. הרגשתי שאני צריכה לשוחח עם המטוס אליו אני עוברת ואחרי שהשתמשתי בכלים נוספים של ההו‘אופונופונו, נרגעתי. הפחד לאחר נעלם לחלוטין. כעת כשאני רגועה ובשלום יכולתי לשוחח עם המטוס הבא בשלווה.

מטוס יקר! אני מודאגת שלא אספיק להגיע אליך בזמן. אני לא מכירה את המערך בשדה התעופה ויש מצב שייקח לי מספר דקות למצוא את הכיוון שלי לשער הטיסה. המטוס הרגיע אותי: “אני מחכה לך….”

וכך קרה! בהחלט היית צריכה לרוץ כמו משוגעת. ברגע שנכנסתי מהשער אל המטוס – הדלתות נסגרו אחריי. המטוס שמר על הבטחתו.

אני אוהבת אותך!