אני רוצה לשנות את העולם

יקרות/ים, יש עוד..ואם מתאים, המשיכו

 

אז צפיתי באיזה סרט. מדהים איך השראה יכולה להגיע…

ובסרט האישה שואלת את השחקן הראשי – “אז אתה רוצה לשנות את העולם?”
ונדלק לי אור במוח.

והיא המשיכה לשאול אותו- “חשוב שתשאל את עצמך, מי אתה?”
ממש סרט מואר (ממש לא)
חחח

השאלה הזאת מי אני? היא השאלה החשובה ביותר שיש ועל כך הרחבתי בפוסט הקודם.

אז נמשיך..

נתתי למשפט הזה לחלחל לתוכי. העולם הוא באמת כפי שהוא נחווה בתוכי. ואם יש לי בעיה עם העולם, בעצם הבעיה היא איתי ולא עם העולם. עם הזיכרונות המתקיימים בתוכי וצובעים את עולמי. מעוותים אותו.
זאת לא הבנה חדשה. היא פשוט הפעילה אצלי ראייה חדשה על תהליך הניקוי עצמו.

שאלתי את עצמי מה דעתי על העולם. עלו בתוכי כל מיני תחושות. יש כאן איזה זום אאוט של חווית העולם בתוכי.
לפעמים שער הכניסה לניקוי הוא משהו יותר מצומצם . כמו למשל סחר בילדים. אחד הנושאים שמעסיקים אותי כבר מספר שנים ואני מנקה עליו. או אפילו משהו יותר מצומצם, מערכת היחסים שלי עם הבן שלי או עם אימא שלי.

(הערת ביניים – לא משנה מה שער הכניסה לניקוי, ברגע שנושא מסוים מתנקה או מתאזן, כל שאר עולמי מתאזן ומתנקה אף הוא. יש כאן שער לניקוי נוסף רחב יותר כביכול)

להסתכל על העולם ולשפוט אותו באופן רחב יותר, זה שער כניסה נוסף.
להתחבר אל הרגש שזה מעלה בי. ואם אכנס אליו כעת, אני מרגישה ייאוש מסוים. מחשבה עוברת בי כמו “אני לא יכולה לשנות מציאות שכזאת. זה יותר מדיי רחב. יש יותר מדיי בעיות.”.                                                                                                                             ברגש יש עצבות עמוקה, אשמה עולה גם ברגע שאני מבינה שיש לי חלק בכל הבלגאן הזה.

“אלוהות יקרה שבי, מה קיים בי שיצר באופן לא מודע את הכאוס הזה. איזה זיכרונות קיימים בי שהביאו מציאות מייאשת. מציאות בה יש קשיים אינספור. תחושת אפסות אל מול אותם בעיות. מה קיים בי שהעולם החי בתוכי חשוף לכל הרבה סבל וכאב. אני מבקשת סליחה. לא התכוונתי לזה. זאת טעות שלי. ואני ממש מצטערת עליה. אני אוהבת את הזיכרונות ה מגיעים אליי ומזכירים לי לנקות. תודה תודה תודה”

תודה לכם על כל הניקויים שלכם. יחד עדיף.

אני מאד אוהבת אתכם

סמדר

Leave a Reply

Your email address will not be published.