נעשה ונשמע
מכירים את האמירה הזאת אשר טוענת לעשות ורק אז להבין?
אני מרגישה שזהות העצמי דרך ההו’אופונופונו נוגעת בדיוק בנקודה הזאת.
בהתחלה אין לנו מושג איך תודה ואני אוהבת אותך יכולים לשנות את החיים.
ובכל זאת משהו פנימי מושך לתרגול אינסופי של אותן מילים.
ככל שהתהליך מתמשך, החוויה של ההתבוננות גוברת. נוצר רווח בין המחשבות/סיפורים/זיכרונות בתוכנו לבין מי שאנו באמת. הרווח הזה שנוצר מביא התבוננות חדשה.
יכולת לא לשתף פעולה עם מה שעובר. ואז אנו שומעים משהו חדש בפנים. מעין מתנה החוזרת אלינו על כל פועלנו. משהו בסגנון – “עכשיו שניקית וניקית ושיתפת פעולה בלי להבין, קפצת למים של האמון, מגיע לך לשמוע אותי. את קולך הפנימי..את ההשראה שאני מביא אלייך והנה היא”. השגה רוחנית מושגת.
מכירים את החוויה?

אני אד אוהבת אתכם
סמדר דבורה