מאמר זה הוא מחברה נפלאה שלי ששמה יוליה. אני רוצה לחלוק אותו איתכם. הסיפור הוא על אמון.

לפני שלוש שנים אני ובעלי היינו תחת לחץ של מציאת בית הספר המושלם עבור בתנו. מהו בית הספר המושלם עבורה? זה אומר שבית הספר חייב להיות בעל יוקרה, עם מורים מאד מוכשרים, בעדיפות למחיר נמוך ו… אנחנו רצינו 1000 דרישות מבית הספר החדש שלנו.

ביקרנו בבתי ספר רבים, והתשובות שקיבלנו על דברים עקרוניים הוציאו לנו את הרוח מהמפרשים. ההרשמות כבר הסתיימו. ילדים שסיימו את גני הילדים של אותו בית הספר היו בעדיפות ראשונה. “ישנו בסיס תחרותי בבית ספרנו… לא באמת נוכל לעזור לכם. בבקשה נסו להירשם לשנה הבאה…” אמרה המורה.

שנה הבאה!? על מה הם מדברים? הילדה שלנו כבר בת 7! 

הבת שלנו פתאם אמרה: “אמא ואבא! הפסיקו זאת מיד! אפשרו לאלוהים לעשות את הכל!”
אני ובעלי הבטנו אחד בשני והבנו ששכחנו מהאלוהות, מהיכולת שלה לפתור את כל הדאגות והבעיות שלנו.

ההכרה המשיכה לומר: ובכן האלוהות יכולה לפתור כל בעיה…ומה איתנו? אולי אני צריכה לעשות מחקר…לדאוג…לשוחח עם אנשים?כיצד בית הספר ימצא אותנו בכוחות עצמו?

פתאם באותו לילה, לבת שלנו עלה החום. היא נרדמה ובשנתה היא לחשה מתוך שינה “אתם צריכם להרפות מזה…תרפו…תרפו…”

זאת היתה המחאה שלה לתשוקה החזקה שלנו למציאת בית ספר בכל דרך אפשרית. זאת היתה המחאה שלה באמונה המופחתת שלנו באלוהות. זה היה כמו לחיצת הכפתור לניקוי.

בבוקר, הילדה שלנו לא הראתה סימנים של חום מהלילה הקודם! היא הייתה בסדר! ואנו, ההורים, ויתרנו על הרעיון של מציאת בית הספר המושלם על פי רצונותינו.

כל מה שעשיתי היה “בורא, אני לא יודעת איזה בית ספר יהיה נכון עבור הילדה שלי . אני לא יודעת אם הילדה שלי צריכה ללכת לבית ספר השנה, או לא….כן יהי רצון!”
דיברתי אל בית הספר:”בית הספר היקר עבור בתי, אני לא יודעת מי אתה, אני לא יודעת היכן אתה, אני פשוט אוהבת אותך ומודה לך!”

לא משנה כמה אני דואגת לגבי מצב מסוים בחיי, הכל הוא בידי האלוהות. רק הבורא יודע על צרכיי, רק הוא יכול לדאוג לי בדרכו המושלמת. רק דרך תודה לבורא אני ומשפחתי נקבל את כל מה שנזדקק לו בחיינו.

כרגע לביתי יש את בית הספר המושלם שלה.

תודה!