המסע לפורטוגל..ואימא שלי

המסע לפורטוגל עם זהות העצמי דרך ההו’אופונופונו

ביום של הטיסה הגעתי לאימא שלי. התוכנית הייתה שהיא תסיע אותי לתחנת הרכבת ומשם לשדה התעופה. היא חיכתה לי בחנייה שלה ואיך שיצאתי מהרכב היא ביקשה ממני להתקשר לחבר שלה שלא מרגיש טוב כדי לעודד אותו. מכירים את הפולניות הזאת? גם להורות לאחר מה לעשות ובמיוחד לבקש מהאחר לעשות דברים שלא בא לעשות. למי יש אימא פולניה כאן? בטח לכולכם😊

אמרתי לה שאני לא יודעת…ונראה. היא ענתה לי , סמדרילה , גם אני עושה דברים שלא בא לי לעשות ואני מבקשת ממך לעשות זאת בשבילי. על פניו, למה לא בעצם. אימא שלי מבקשת משהו בשבילה….ולא רק שהלב שלי נסגר באותו רגע. הרגשתי את הסחיטה הרגשית, בנוסף למצב הרגיש שהייתי (עוברת פרידה בימים אלה מבן זוג) קיצר הדפתי אותה לגמרי ואמרתי לה, אם זה התנאי, אז אני משחררת אותה מהנסיעה לתחנת הרכבת. אזמין מונית.

נכנסתי לדרמה אנרגטית משהו משהו. דרך אגב הכול נעשה כביכול בצורה מתורבתת. בלי צעקות. מנומס משהו.
ראיתי שהיא נפגעה עמוקות. שמרה על שקט וכך נפרדנו בחנייה.. בזעם וכאב שקט.

התארגנתי אצלה לנסיעה, הזמנתי מונית, ונסעתי.

הגעתי לשדה התעופה, וברכבת הספקתי לעשות הרבה מאד תהליכים של הו’אופונופונו. ואחרי איזה כמה שעות שרוב הזמן אני בתפילות, התחלתי להרגיש שהלב שלי נרגע. קיבלתי הבנה פנימית שזה בגלל המצב הרגשי שהייתי בו, שלא יכולתי להיענות לבקשתה. עד אותו רגע, לא הבנתי למה, הייתי פשוט פגועה מהציווי שלה וחוסר ההתחשבות שלה מולי, כפי שחוויתי זאת. הניקויים אפשרו למחיקת זיכרונות ואפשרו למערכת שלי לקבל אור והבנה.

שתיתי קפה בארומה בדיוטי פרי, וקיבלתי מסר, להתקשר אליה להשלים איתה, לספר לה מה קרה בעצם. עכשיו זה מצב לא רגיל עבורי. כשהלב נסגר, לא פשוט לאחר זמן כזה קצר יחסית להמשיך הלאה להשלמה. שיתפתי פעולה עם ההשראה. וכמה טוב שכך.
התקשרתי, ושאלתי אותה אם היא מוכנה לשמוע למה סירבתי לבקשתה? בטון מאד פגוע היא אמרה לי שכן. ואז סיפרתי לה מה עובר עליי, ושאני בעצם הייתי באותו רגע במצב מיוסר בתוכי. הרחבתי ותוך כדי, התחלתי להתייפח. אין כמו להתוודות לאימא, ולבכות. תהליך מנקה במיוחד. היא ענתה לי בהרחבה, התברר שהיא בכלל שמעה משהו אחר לגמרי שאמרתי, והבהרתי את הדברים שוב. היא שאלה אותי למה לא אמרתי לה זאת מולה, ברגע. אמרתי לה שפשוט לא יכולתי והאמת לא ממש הבנתי למה יש בי התנגדות.
היא סיפרה לי שהיא חשבה שיעבור עליה לילה לבן, היא נשארה מאד לא רגועה ממה שקרה ביננו, והייתה מאד עצובה. והיא ממש שמחה ששוחחתי איתה ועכשיו היא תוכל לישון כמו שצריך.
הקלה עצומה עברה בי. כמה טוב שהקשבתי להשראה שהובילה אותי לזמן המדויק להתקשר אליה ולסגור את הפינה לפני שאני טסה ולא אראה אותה שבועיים. נפרדנו בהרבה אהבה מחודשת
סיפור המסגרת על אימא שלי מעניין, אבל עוד יותר מעניין שהניקויים הם אלה שהובילו אותי להבין מה עמד מאחורי כל המצב שלי ואיך לפתור אותו. אני רואה שבפתרון של קונפליקטים, אם ממתינים, המקום החדש מראה עצמו.

אני מאד אוהבת אתכם

ותודה על כל הניקויים שלכם

מי ייתן ונחווה כולנו, משפחותינו קרובינו ודורותינו אהבה ושלווה מעבר לכל הבנה

סמדר דבורה

4 thoughts on “המסע לפורטוגל..ואימא שלי

  1. וואוו, זו בעיניי ממש גדלות נפש להיות במצב נאחסי ומבולבל ובכל זאת לדאוג לאמא שלך ולהתקשר מחו”ל להרגיע אותה (אני במצבים כאלה נותנת לעצמי פטור…). אני מאמינה לגמרי שהאלוהות רואה הכול ושהיא תגמול לך על טוב לבך בשפע גדול של שמחה ואהבה (דווקא בגלל שלא עשית זאת כדי לקבל גמול).

    1. חחח, אכן התמורה הגיעה מיד! הלב שלי היה שמח ורגוע, גם כי שימתחי אותה וגם כי שימחתי את עצמי
      תודה על המילים שלך. אני אוהבת אותך

  2. וגם, פתאום עלה בדעתי – בקשת סליחה מבן משפחה וקבלת סליחה ממנו הם ממש המהות של ההו’אופונופונו המקורי, הקדום – הבסיס לתיקון העולם…

    1. כן. משפחתנו קרובינו ודורותינו הם בהחלט חוזרים לחיינו בגלל כמות הזיכרונות.
      הזדמנות מיוחדת לניקויים.

Leave a Reply

Your email address will not be published.