המשך הסיפור של אולגה

ניקיתי ללא הפוגה ואז מספר פעמים עברה בי תחושה של הכרת תודה כלפי אימא שלי. התקשרתי אליה וביקשתי ממנה לא לנתח אותי אלא פשוט לקבל את הכרת התודה שלי המכוונת אל נשמתה. הרגשתי שחרור מהתנגדות, רחמים עצמיים והאשמות. הרגשתי הכרת תודה, לא נשאר דבר שלילי בתוכי כלפיה. אמרתי לה זאת. הצלחתי לקבל את הכנות של אמי ללא אלימות כלפי עצמי, הרגשתי שאני מקבלת אותה כחלק ממני ומודה לה על היותה חלק מחיי. היא כבר לא בחיים ואני שמחה שבזמן הגסיסה שלה היא שחררה זיכרונות דרך הו’אופונופונו. היא חופשייה ואני חופשייה מהעול של התנגדות וכעס. זאת היא תוצאה ישירה של הו’אופונופונו
הגישה שלי כלפי פסיכולוגיה השתנתה. כעת זה מייצג עבורי מבנה של ידע, הנחיות כיצד לבנות מערכת יחסים
החשיבות לביטוי רגשותיי וכו’. אבל זה לא באמת משנה חיים. הפסיכולוגיה עובדת עם ההכרה אבל לא עם הנשמה
הפסקתי לחפש ידע. כעת אני מבקשת חכמה. גם מערכת היחסים עם בעלי הפכה לחמה וחזקה יותר. ראיתי עד כמה כל מה שרציתי בו שינוי, הוא דווקא מה שאני הכי זקוקה לו כעת. גיליתי בו צדדים חדשים בהם לא ראיתי לפני. לדוגמא, העובדה שהוא מומחה למחשבים שתקן. התברר לי שזה בדיוק מה שאני צריכה. אני גם אוהבת להישאר דוממת, בעולם שלי

אני מודה לבעלי ולבורא אשר הביא לחיי כזה אדם. הכי חשוב, עם הו’אופונופונו אני משקמת את יחסיי עם עצמי. לעתים קרובות אני אומרת לילדי עד כמה הם מלמדים אותי כל יום. הלידה שלהם הובילה אותי אל עצמי. שמתי לב שככל שאני מרגישה את האוניהיפילי שלי באהבה, ככל שאני דואגת לו יותר, כך אני יכולה להעניק לילדיי יותר. ההתנגדויות שבי נעלמות. הם נותנים לי מרחב עם עצמי ואני נותנת להם מרחב ואמון. ככל שמערכת היחסים עם עצמי משתפרת, כך מערכת היחסים עם הסובבים אותי נהיית חמה יותר. אני מודה לך קקאוליקה על הנדיבות שלך, על כך שאת חולקת את מה שאת יודעת, מה שאת רואה, עבורי זה בעל ערך ומעניין במיוחד

תודה לכם
גוליה קקאוליקה פוליקוב