החיים עם הו’אופונופונו…החיים בתיקון מתמיד

תקופה מאד אינטנסיבית בחיי, ויש הרבה התרחשויות יחסית…ואין סוף הזדמנויות לנקות עוד ועוד.

האירוע במירון השאיר אותי בשוק.

כתבתי על נייר את הסיפור הזה, ואת העובדה שאירוע של חגיגה גדולה, הביא עמו כאב רב. תוך כדי הכתיבה המרפאה הזאת נזכרתי שחלמתי חלום . יום לפני האירוע.

בחלום אני עולה במעלית לקומה 9. האוויר במעלית דחוס. אני לבד. ופתאום המעלית נתקעת בין הקומות. אני מנסה ללחוץ על כפתור המצוקה והוא לא עובד ואני מבינה שאני הולכת למות מחנק.

התעוררתי באמצע הלילה מהחלום הזה. ואז נרדמתי שוב.

ואני מבינה שהתודעה הקולקטיבית שלנו מורגשת לחלוטין בתת מודע שלי. באופן כזה שהיא יכולה להתריע אותי מראש על סכנות! אני מערובת בקולקטיב הזה. המוות של אותם אנשים הורגש אצלי במעמקים.

לי ברור שחלום זה בא כדי להראות לי זיכרון שעליי לנקותו. חלום מתריע על מירון. הרי אינטואיציה זה בעצם עולם הזיכרונות שלנו…היכולת לראות בממד הזמן אירועים ההולכים להתרחש לפני זמנם. ואז תהיתי בתוכי, מה נדרש כדי שאוכל להבין עוד?

התשובה שקיבלתי זה שלא משנה אם אני מבינה על ההתראה.

מה שחשוב זה להיפגש עם הדבר ולבקש עליו ניקוי.

מי אני שאבין את הכוחות הללו? זה לא ענייני.

מאז מגיעים אליי חלומות ממש מעניינים וברורים לחלוטין, ונראה לי שהתת מודע שלי , הילדה שבי מציפה בבהירות סרטים שמבקשים ניקוי. בבהירות חדשה.

מה אני בעצם באה לשתף כאן?

את נושא הערבות ההדדית.

אנחנו מנקים את מה שקיים בתוכנו, את השגיאה, את הערבוב שלנו עם נושאים המביאים בנו הפרדה וסבל.

ואנו עושים זאת כדי לחזור אל חוויה ברורה של השלם תוכנו.

ועל הדרך אנחנו גם לוקחים בחשבון את משפחתנו, את יקירנו, את קרובנו, את דורותינו, את השבט שלנו, את בני עם ישראל, את ישראל , את העמים שסביבנו והמרוחקים מאתנו, את כוחות ויסודות הבריאה, את עולם החי, את עולם הצומח, את החלקיקים הקטנים ביותר, את האטומים וחלקיק האבק, את הטבע , את הבורא/ת האלוהי/ת.

הפעולה הזאת בבחירה לניקוי מתוך “נעשה ונשמע” ולא “נשמע ונעשה”….היא בחירה בטוב. במטיב. באחדות.

השלום מתחיל בתוכי

 

אני אוהבת אתכם מאד

נ.ב.

הסמינר הבא יתקיים  באוקטובר…אין עדיין תאריכים. (כנראה מהחצי השני של החודש)

ברגע שיהיה, אעדכן, בכל מקרה הוא עדיין באונליין.

השלום של האני

סמדר דבורה