השלום מתחיל בתוכי!
נסעתי אתמול לבקר את אימא שלי שגרה בנורדיה, וישנתי אצלה. התעוררתי לחדשות מטלטלות הבוקר שפצצה נפלה ממש לא רחוק מכאן, ובית נהרס, מספר אנשים פצועים והרבה הלם מסביב. אני שומעת את הסיפור שעולה האומר – עכשיו אני ישן בבית שלי בשקט ויכול להתעורר גם לתוך הגיהנום הזה. אני לא מוגן/ת.
זאת פעם ראשונה מזה שנים שאני מרגישה מלחמה היא בלתי נמנעת. זיכרון עמוק שהופעל בתוכי או השראה? אין לי מושג. מנקה.
והחלטתי לכתוב על זה ועל האפשרות האנרגטית האפשרית בזמן שכזה.
הפחד עולה במצבים כאלה מאד. ותחושת ייאוש וחוסר אונים, דאגה וכאב נפשי.
הכי קל ופשוט לחשוב שזה מי שאני באמת. הסיפור עצמו מצדיק את עצמו…אבל האם באמת זאת האמת? האם כל מה שקורה כרגע זה לא עוד זיכרון שמגיע אליי, אל חיי כהזדמנות נוספת לניקוי. לניקוי קולקטיבי המתקיים בתוכי, של שנאת עמים, של הרס וחורבן, שאלימות היא הדרך להגן על אמונותיי. אני בעצם כותבת כאן על הצעה, הזמנה, רעיון להתבונן במה שקורה כרגע כעל הזדמנות! הזדמנות למפגש עם זיכרונותיי.
אז הנה המילים שלי “תבונה אלוהית, אני ממש לא יודעת מה קורה. מה קיים בתוכי שמביא לחיי התנסות של הפצצה שכזאת? של פחד והרס ואלימות? יש יצירה לא מודעת בתוכי ואני מבקשת עזרה והנחייה בניקוי! אם אני , משפחתי קרוביי ואבות אבותיי פגענו צורה כלשהי בכל מי שמעורב בעניין, אני מבקשת סליחה.”
אם יש לכם את המשפטים שלכם, ההשראה שלכם, אשמח אם תכתבו אותם ותשתפו את כולם, כדי שכולנו נוכל להיעזר אחד בשני . הניקוי הזה נוגע בכולנו. בחיים המשותפים שלנו בישראל ובהיסטוריה גנטית רב דורית.
אני מאד אוהבת אתכם
ומודה על האפשרות להיפגש עם כל מה שעולה באהבה, בבקשה לתיקון!
סמדר