החופשה בת השבוע לה ציפיתי זמן רב, הגיעה. תכננתי לנסוע לג’אמיקאה שנמצאת באיים הקריביים. גן עדן טרופי מלא ביופי וחסד.
שמתי במזוודה שלי את כלי הניקוי של ההו’אופונופונו יחד עם הבגדים.
באחד מהראיונות של איהלאקלה היו לן הוא מספר על שיחה עם מטוס.. הוא מנקה ומודה למטוס. המטוס התחיל להתלונן על כך שאף אחד לא מודה לו על שירותיו. ואז המטוס שואל אותו מה הוא קורא?
היו לן הציע למטוס ספר, וסיפר לו על ההו’אופונופונו . המטוס לא קיבל את הרעיון ברצינות….כפי שחלק מהאנשים מתייחסים!
בעקבות הראיון זכרתי שגם מטוסים זקוקים לאהבה והכרת תודה, התחלתי לנקות את מסלול טיסה, ובמיוחד את המטוסים עצמם, הרבה לפני הנסיעה.
ידעתי עם איזה חברת טיסה אני נוסעת. אז שוחחתי עם החברה, ועם המטוס.
היינו צריכים להחליף שני מטוסים כדי להגיע לשם. ראיתי בעיני רוחי שהמטוס הראשון יקח אותנו ליעד ללא בעיות. בזמן שהמתנו בחדר ההמתנה לצוות הטיסה שיקרא לנו לעלות למטוס , ראיתי אותו, והבנתי שזה המטוס עמו שוחחתי לפני כמה שבועות. ברגע שהבנתי זאת, הוא הגיב אליי וקטע את זרם המחשבה שלי עם השאלה: “האם זאת את?” נראה שהוא הופתע לראות אותי .
לא נכנסנו לשום מערבולות במהלך הטיסה. היא עברה באופן חלק ורגוע. הילד הפנימי שלי עשה כמיטב יכולתו והרדים אותי.
חווית הטיסה עברה כהרף עין, והרגיש לי שרק חצי שעה עברה. הכל התרחש כפי שנאמר לי.
תדוה רבה לך, מטוס!
אני אוהבת אותך!