אחת ל…אני חוזרת למיני נתיבים שצעדתי בהם לאורך השנים. אני מוצאת את עצמי נמשכת לשמוע שוב מורים מסוימים, ומדעים שכבר נחשפתי להם, ואני תמיד מופתעת שהמפגש שלי עם המושאים הללו מרענן אותי, מראה לי את השינויים שקרו ועכשיו יש יכולת להקשיב אחרת. למזג עוד.

אז לאחרונה מצאתי את עצמי שומעת את Gangaji. מורה נפלאה שלפני שני עשורים הייתה חלק מהנתיב שלי. היא מדברת על עצירה. על התבוננות במה שיש כרגע. על האומץ להיפגש עם מה שעולה והמוכנות לצלול אליו ולגלות מה מסתתר מאחורי. על חקירה עצמית. אני מקשיבה לה ומבינה עד כמה זהות העצמי דרך ההו’ואופונופונו מכוון לאותו מקום בעצם. תרגול של נוכחות
הרי יש בדיאלוג הפנימי שרץ בתוכנו כל כך הרבה סיפורים, כל הרבה “הנחיות” פנימיות, ואם לא עוצרים ופשוט מתבוננים בשיח הפנימי הזה, אנחנו לגמרי אבודים בתוכו. מזוהים עמו לחלוטין.

מה יקרה אם באמת נעצור. נבחר שעה ביום נהיה עם מה שעולה בנו איך שזה. לא נחפש יותר דבר, ונצלול באותה שעה אל החוויה שלנו לגוף, לנשימה , נתבונן במחשבות שרצות…ברגש עולה,
ובמחשבה נאפשר לכלי הניקוי לתפוס מקום. נעמיק עוד לתוך הנשימה, ונצלול עוד לתוך מה שיש, ושוב כלי הניקוי ילוו אותנו לאורך כל התהליך…כלי הניקוי הנפלאים שיש לנו בתרגול ההו’אופונופונו, משאירים אותנו בכאן ובעכשיו. הם עוזרים לנו לא להתערבב עם הזיכרונות אשר נעים בתודעה כמו גלים מתנפצים אל החוף. נחזור שוב אל הנשימה, וחוזר חלילה.

עם הזמן כלי הניקוי תופסים יותר ויותר מקום לאורך כל שעות היום.

טוב להודות להם, על תפקידם בחיינו, על השירות שהם נותנים.

תודה על היותכם
אני מאד אוהבת אתכם

סמדר דבורה

נ.ב.
ממש בקרוב נקיים שיחת לייב גוליה ואני על נושא ספציפי ואיך מנקים אתו.
אם יש לכם נושאים מסוימים שהייתם שמחים להבין איך מנקים אתם, אשמח אם תכתבו , ואבחר משהו מתוכם. תודהתודהתודה