איך עובדים עם שאלות שעולים בנו תוך כדי החיים, תוך כדי הניקוי?
שאלה היא תמיד תמיד תמיד זיכרון. להכיל זאת זה בהחלט יכול לאתגר את ההכרה שלנו.
אם נסכים לכך שזהו זיכרון בלבד, לא נצטרך להיתקע בשאלה.
זאת יכולה להיות שאלה למשל – למה אני חליתי במחלה הזאת?, למה אין לי כסף?, למה אני לא מצליחה לנקות את הנושא הזה?, למה אני לבד כל הזמן? למה אין לי בית שכייף לי לגור בו?
למה למה למה…
דרך זהות העצמי דרך ההו’אופונופונו אנו עוצרים. מבינים שיש כאן זיכרון שעלה, ומבקשים ניקוי.
איך בדיוק? ממלמלים ללא הפסקה – תודה תודה תודה, אני אוהבת אותך, אני מבקשת סליחה על כל המחשבות והשאלות שעולות בי ומביאות אותי לחיות בלופ, אני אוהבת אותך , מי שמש כחולים, אוכלים קצת תותים, הנני האני ועוד.
אפשר גם לכתוב תפילה או לאפשר לתפילה חופשית להיוולד .
נוסח אפשרי שממנו אפשר לעוף לאן שנכון עבורכם –
בורא אלוהי, מה קיים בי אשר מביא בי  שאלה לגבי הצורך במחלה שלי, שאלה לגבי כסף הנמצא בחיי, שאלה לגבי מצב הבדידות שלי, אני מטילה ספק בזה, אני מבקשת סליחה ואני די לא יודעת מה לעשות. האם אפשר לקבל עזרה? האם אפשר לקבל כאן התערבות אלוהית? תודה תודה תודה, אני מאד אוהבת אותך. כמה חשוב עבורי לא להרגיש לבד בתוך אוקיינוס הזיכרונות הללו המלאים בשאלות על החיים ובכלל. תודה על ההדרכה בניקויים.

וממשיכים במלמול של שאר כלי הניקוי. אף פעם לא מסרבים לנו למחיקת זיכרונות. גם אם אנחנו לא מרגישים משהו, ניקוי . מתרחש!!!

אין אף אחד שיכול לענות לכם יותר טוב מהבורא/ת בתוככם. זאת המתנה של מורנה נלמאקו סימאונה. היא הביאה את המתנה הזאת לעולם כדי שכל אחת/ד מאיתנו יהיה עצמאי ומועצם בחייו, ללא צורך בגורו או במתווך.

אני מאד אוהבת אתכם
המשך חג משמעותי ופותח לכולנו
סמדר דבורה