כאשר אנו מתבוננים בנושא לקיחת האחריות המצביעה על המוכנות שלנו לאפשר למאורעות האחרונים, לפגוש אותנו, לחוש את ההתלהמות הפנימית, לחוש את הכעס, הפחד, החשש, השנאה ל…., ההישברות ממדינת ישראל, העייפות מהמלחמה, המוכנות שלנו להיפגש עם כל זאת ועוד, אנו מבינים שיש כאן מסע לאמיצים

מכיוון שבדיוק במקום המפגש הזה עם כל מה שעולה, זה רגע הבקשה לתיקון. אפשר לבקש את הסליחה, לומר אני מצטערת, אל מול כל התחושות שעולות בי, אפשר לומר תודה, תודה שהגעתם אליי, שאפשרתם לי לראות מה קיים בי , מה עוד קיים בי, ניתן לומר אף אני אוהבת אותך. כן, לכל אותם רגשות ומחשבות אלימות, צדקניות, מרירות ופגיעות. לומר להם אני אוהבת אתכם, זה באמת שיא השיאים.

משמעות העניין הוא שאין אני שופטת את הקיום שלהם בתוכי. אני מקבלת באהבה, ורק באופן הזה התפילה שלי לתובנה אלוהית יכולה להתקבל בברכה, לניקוי.

ככל שאני לא שופטת את מה שעובר בי, ובאותו זמן מתבוננת יחד עם כלי הניקוי- אני מצטערת, סליחה, תודה, מי שמש כחולים ועוד, כך, אני מאפשרת לאותם זיכרונות בתוכי לעבור ריפוי ולהשתחרר.

וכרגע אגע בנושע ההרפיה.

מערכת היחסים עם הילד הפנימי בתוכנו היא מערכת היחסים החשובה ביותר

בתהליך ההתקרבות הלוקח את הזמן הנדרש, אנו מלמדים את הילד הפנימי את תהליך התיקון!

וגם את שחרור האחיזה מהזיכרונות. אם למשל כל נושא המלחמה עדיין מתקיים בעולמי, כפי שקורה תכלס לכולנו כרגע, זה אומר שילדים הפנימיים שלנו באחיזה על זיכרון המלחמה.

עד שהילדים הפנימיים שלנו לא ירפו מזיכרון המלחמה, הסרט הזה ימשיך להראות עצמו בחיינו

לכן אני קוראת לכולנו, לפנות באהבה והרבה סבלנות אל הילדה הפנימית, ולהזכיר לה שיש לה רשות להרפות ממלחמות. שכל מה שקשור לנושא זה, אפשר להרפות ממנו.

אפשר לומר לה עד כמה אני אוהבת אותה.

עד כמה אני מודה לה שהיא בחיי

ושאני לא כועסת אם היא לא מרפה כעת. אני מבינה שיש זמן לכל דבר אבל החלק המודע שלי, האימא, נותנת לה רשות להרפות.

תהליך כזה עושים כאשר יש נושא עליו אנו מנקים הרבה זמן והדבר נראה תקוע בחיינו.

תודה עליכם ועל לקיחת האחראיות שלכם

על כך שאתם מבינים ומיישמים את התיקון

על כך שאתם מבקשים את נקודת האפס בתוככם, את המודעות האינסופית שהינה מהותנו האמתית

להבין זאת, זה דבר נפלא ומבורך באמת

סמדר דבורה