הניקוי לוקח אותי לכל מיני מקומות מאד מפותלים בתוכי. מאה אחוז אחראיות זה באמת מה שזה. זה אומר שכל כל כול מה שקרה וקורה בחיי הוא באחריותי. על פי רוב, זה מגיע ממקום לא מודע. עכשיו מי מוכן לקחת אחראיות על הילדות שלו? מי מוכן לקחת אחראיות על התעללות מינית שהתרחשה בהיסטוריה שלו? (הגזמתי?) מי מוכן לקחת אחראיות על הפלונטר עם ההורים, הילדים, הבוס ועל המצב בישראל? זה הכי פשוט ו”הגיוני” והתמכרותי לחלוטין לראות כמה הוא, היא, הם, אלוהים , אשמים. כן. הם מן הסתם גם אשמים. 😊
בנתיב הניקוי אני חווה הרבה פרות קדושות מתנפצות לי. בעיקר שלי לעצמי.
היה לי פיצוץ של ריב עם אחי. כן זה, שסיפרתי לכם עליו ממש לא מזמן בפוסט בו התגברתי על להיות צודקת.
אז זהו, שהפעם לא התגברתי. ואיזו דרמה….אני לא רגילה לדרמות כאלה בחיי בשנים האחרונות. הופתעתי. הגבתי על מה שהוא אמר לי , הטון שלו ממש לא בא לי טוב. וזהו. אני אחראית , בעצם הייתי אחראית על הדירה שלו בתל אביב. התנדבתי לדבר מאהבת אחים. ככה כמה שנים שאני מטפלת בכל עניין שקשור לבית בשיתוף עם העורך דין שלו. הדירה צריכה לעבור שיפוץ רציני. והוא ציפה שאשקיע הרבה יותר ממה שהייתי מוכנה לו. איך אומר זאת – יש לי חיים חוץ מהדירה שלו.
הוא התעצבן עליי שלא בררתי משהו על הדירה שלו והתוכחה שלו חיסלה את “הרוחניות” הגבוהה ששהיתי בה. אמתי לו שאני לא עובדת אצלו ושזה לא מתאים לי מה שקורה. והוא אמר, יודעת מה, לא משפץ את הדירה! זהו. יהיה לך יותר קל עכשיו.

ההתפרצות שלי והתגובה שלו השאירו אותי מטוטלת לגמרי. ככה זה כאשר מתערבבים עם זיכרון. נשארתי מרוקנת , קרבן של המצב ומיואשת.
אחרי האירוע הזה חזרתי הביתה. הרצון להיכנס לאיזה מערה ולא לצאת ממנה, להיות עם עצמי ופשוט לבכות. כמה בכיתי. האמת שהלב הרגיש כאילו הוא נשבר. אעצור רגע כאן ואגיד שתמיד יש אפשרות לבחור בניקוי. לא יכולתי לעשות זאת לפני אז התחלתי אחרי. באותו רגע זה היה גדול ממני לקבל שאני הבעיה. בראש ידעתי שעליי לקחת אחראיות אבל הייתה התנגדות פנימית לאפשר להבנה הזאת להחוות בגוף שלי. זה היה רחוק ממני.
התחלתי בניקוי אחרי שהגבתי למרות שהייתי בבלבול מוחלט בתוכי. והמשכתי בבית, תוך כדי בכי עמוק שאלתי את האלוהות שבי, מה יש בי שהביא את הבעיה הזאת? אני מבקשת סליחה…ואז הרגשתי לומר לעצמי כמה אני אוהבת את עצמי. גם אם אני טועה, אני אוהבת את עצמי. מעין גשר לתחושת האשמה שעלתה. נכנסתי לאיזה מצב של יום שלם אולי יותר…ואפשרתי לעצמי לאט ובאהבה עיכול של מה שהתרחש. אני לא ידעתי אם אראה משהו בתוך כל זה, כי באמת שאין לי מושג מה קורה. הרי אנו רואים רק את קצה הקרחון ויש מעמקים של עידנים בתוכנו..אין סיכוי לדעת למה? ונראה שאם נדע, סביר להניח, נשתגע.
ואז בזמן כלשהו באותם שעות, ראיתי חזיון מוזר שהראה לי בעצם שכל החלקים של המאורע הם בעצם אני. איך שאחי דיבר איתי, זה אני שדיברה איתי. דברתי אליי לא יפה בכלל. ותוך כדי אני מנקה ומנקה ויש טווח גדול מאד של כלי ניקוי, וראיתי שכל הסיטואציה הזאת היא בעצם פרי מעשה ידיי. זה נעשה באופן לא מודע…אבל ראיתי משהו מזה שהבהיר לי את עניין הגבולות בחיי ועד כמה אני בשיעור עם המקום הזה. פתאום מה שהוא אמר לי נשמע ממש בסדר. הוא אמר לי שהוא לא משפץ ושאני משוחררת מהעניין. וקלטתי שזה בדיוק מה שרציתי. זה שיצרתי דרמה כדי להגיע לפתרון הזה, זה סוג של דרך מעוותת ולא ישרה להגיע למקום מסוים מולו.. דינמיקה לא בריאה של תחושת מחויבות שלי מולו התקיימה בשנים האלה, וזה היה כל כך עדין ומתוחכם. לקח לי זמן להיות מוכנה להכיל את החיזיון הזה. לא פשוט לראות שאני יצרתי דרמה עם תחושה שאני הצודקת. בעוד שכל הזמן הזה, לא התייחסתי לעצמי בכבוד עם הגבולות של עצמי מולו. לא פלא שהוא דיבר אליי באופן הזה…לא אמרתי לו בפשטות שכל העניין לא מתאים לי, והוא צריך למצוא מישהי אחרת שתספק את בקשותיו.

עברו מספר ימים מאז שכתבתי את הפוסט הזה, המתנתי שאירגע. כתבתי לו מכתב מאד אוהב . הודיתי לו על מה שהוא אמר לי, וכמה שהוא צדק. כמה לא יכולתי לקבל את דבריו, הם פגעו בדיוק בנקודה. התנצלתי שהגעתי אתו למצב כזה כדי להגיע לאמת. והצעתי שישכור שירותים של מישהי אשר תדאג לדירה באופן שהוא מבקש לעצמו. הוא משקיע כל כך הרבה כסף על העניין, עוד קצת, תהיה השקעה נבונה.
מאז אני בשלום. בתוכי אני רגועה , מעין השלמה ותחושה של תנועה מדויקת במרחב.
אני יכולה לראות איך האירוע הזה בא לטובתי בדיוק בזמן הנכון, כדי לאפשר לי ניקוי והתרחבות.
מערכת היחסים עם האלוהי שבי, היא מערכת יחסים מאד תובענית/טוטאלית/מאמתת/ואולי אף שורפת, אבל אל הייתי משנה אותה. היא לוקחת אותי חזרה אל עצמי, אל מהותי האמתית.

תודה לאחי על הדיוק שלו ועל ההזדמנות לניקוי
תודה לחוסר האיזון שלי המלמד אותי גבולות
תודה לכם על כל הניקויים שלכם ואהבה ההולכת וגדלה לעולמכם
אני אוהבת אתכם
סמדר