סיפור מפחיד

אנחנו לא יכולים לדעת כיצד נגיב במצבים מסוימים, במיוחד כאשר אנחנו חווים פחד בגוף ובנפש שלנו. הבעיה – זה לא הבעיה והתגובה שלנו אליה – היא הבעיה. למרבה המזל יש לנו את ההו’אופונופונו המאפשר לנו לברוח מכל מה שמביא אותנו בדרך זאת או אחרת להגיב.

אתמול בלילה התעוררתי מהילדה הפנימית שלי שבכתה וצרחה. «אימא אימא!» הילדה שבתוכי בפירוש רצתה שאתעורר. אני זוכרת שחלמתי חלום ובחלום הזה רציתי לחזור לאיזה מראה שראיתי אבל הרגשתי שאני לא יכולה ומושכים אותי משם. ובכן בנקודת ההתעוררות שלי הבנתי מה קרה. הילדה שבי פחדה ממישהו.

בדרך כלל כשאנחנו חווים סיוט, אנחנו נתעורר ממנו בזיעה קרה, עדיין נמשיך לשחזר את המראות הנוראיים בדקות הראשונות של ההתעוררות. במקרה הזה השינה שלי הייתה מאד שקטה וכאשר הילדה הפנימית שלי העירה אותי הייתי מופתעת לראות שהגוף שלי היה בפחד גדול! פחד ממה? מאיפה הפחד הופיע? לא יכולתי אפילו לדמיין. אני יודעת דבר אחד, שהילדה הפנימית שלי קראה לי כדי שאשתחרר ממה שנצבר עליה מחיים אלה או מחיים אחרים – מהפחד.

עם ההו’אופונופונו, נהיה יותר קל לשחרר את הפרשנות למה שקורה בתהליך עצמו. אני עדיין כל מ מלאה בזיכרונות אשר מפרשים את מה שקורה. המסקנה שלי הובילה אותי לאמונה שהילדה שבי באמת אוהבת את תהליך הניקוי. היא עוזרת לי, אבל בתור האימא שלה אני רואה שעל הילדה ללמוד להרפות כל פעם שמשהו עולה על פני השטח. חשוב לשוחח עם הילדה הפנימית בדיוק כמו שמתקשרים עם אדם אחר. בכנות חשבתי שכבר לימדתי את הילדה שבי את ההו’אופונופונו. יש לי עדיין כל כך הרבה לגלות!

בדרכי לעבודה, שוחחתי עם האוניהיפילי שלי שוב. אמרתי לה שאני תמיד נמצאת עבורה. הודיתי לה על כך שהיא ביקשה ממני עזרה וסמכה עליי שאני אוכל לעזור וליזום את תהליך הניקוי. דאגתי והרגעתי אותה. אמרתי לה מה לעשות אם משהו נוסף קורה שמביא תגובה דומה. הילדה הסכימה והגוף שלי נשף נשיפה שלווה. שוב חזרתי למקום של שלום ושלווה.

התמורה מההתנסות הזאת הושגה.

Leave a Reply

Your email address will not be published.