יקרות/ים, האם אתם פנויים לעוד על זהות העצמי?

אם כן, המשכתי לכתוב הפעם על החלק של זהות עצמית –  הילד הפנימי אשר מייצג את התת מודע. אני ממליצה לקרוא את הפוסט הקודם אם עוד לא קראתם אותו, כדי לקבל תמונה יותר שלמה וברורה.

. עולה לי לציין בפניכם שהסיבה לכך שאנו קוראים לחלקים הפנימים האלה באופן אישי כזה, הוא שיותר קל לפתח רגש אמתי, רוך ואכפתיות לדמויות משפחתיות מאשר למונח תת מודע, שיכול להיתפס כמשהו מאד לא אישי.

אז מה התפקיד של הילד/ה?
כל הזיכרונות של העידנים, מרגע בריאתנו עד הלום, נמצאים על הילד. זה כמו מחשב גדול שמאגד את כל מה שהתרחש. 11 מיליון יחידות מידע כל שנייה מתרחשות. אנחנו ערים רק ל 15..כאשר הרהרתי בדבר, קלטתי שהילדה שבי פשוט מופגזת בזיכרונות. עידנים. האמת שפחד עלה. כל רגע ורגע היא חשופה לכל כך הרבה משתנים. אם האימא מוכנה לקחת אחראיות, ולהגיד תודה, או הנני האני למשל, הילד/ה אוספת את כל הזיכרונות הקשורים לאותו נושא. אנחנו אף פעם לא יודעים מה מקור הבעיה. יש לנו שער שדרכו נכנסים לניקוי לפעמים, כמו למשל קונפליקט במערכת יחסים, אבל המקור האמתי של הסיפור אינו ידוע. הילדה הפנימית יודעת לאסוף את כל הזיכרונות הקשורים לאותו עניין ואז להעביר אותם אל האבא.
בעצם יש כאן תהליך מעניין שהאימא מניעה ניקוי, ואנרגטית משם זה ממשיך אל הילד/ה בתוכנו. ואז עובר אל האבא. כמובן אין צורך לחשוב על התנועה הזאת תוך כדי הניקוי. זה מה שקורה ברמה הפנימית בחלקיקי שנייה כל פעם שאנחנו חושבים תודה. אני אוהבת אותך.

כאשר הילד/ה לומדים את תהליך הניקוי, הם עושים אותו באופן עצמאי. לא אמרתי זאת בפוסט הקודם אבל חלק מתפקידי האימא זה ללמד את הילד את התהליך. באותו שלב של תשומת הלב. ילד/ה לא ישנים לעולם, ואם כל שנייה הם תחת הפגזה של זיכרונות, טוב שהם ינקו כדי להקל על המצב. כאשר יש לנו תקשורת טובה עם אותו מרחב, הוא בהחלט יכול לאותת לנו שמשהו מגיע, להרתיע מראש. “אימא, זה זמן טוב לנקות עכשיו, משהו מגיע..”

יש שאלות על החלק הזה?

יש לכם להוסיף משהו? בשמחה

תודה תודה תודה לכל האוניהיפילים שקוראים פוסט זה.
תודה על היותכם ואם נכון לכם ללמוד ניקוי, אז בבקשה.

אני אוהבת אתכם מאד
סמדר