לקראת סוף השבוע הבא עלינו לטובה
היום חשבתי לעצמי מה ההבדל בין זהות העצמי דרך ההו’אופונופונו ובין גישות של בריאת מציאות שרווחות היום בעולם?
אני מזהה 2 הבדלים מרכזיים.
הראשון הוא בכך שתהליך הבריאה החדשה מתחילה קודם כל בבקשת סליחה וחרטה.
למה זה חשוב?
מכיוון שאם ניסיתם בעבר לבקש יותר הכנסה למשל, ונכנסתם לחוויה של הדבר דרך המחשבה והרגש, ופתאום יכולה לעלות, חוסן אמון או כיווץ, או שזה פשוט לא קורה. מכירים את הדבר הזה?
כפי שאני מבינה זאת, יש לנו עידנים של זיכרונות בתוכנו. חלקם כמובן מתעסקים בכל הנושא הכלכלי, אבל לא מחייב. זיכרון של מוות או מחלה למשל גם יכול להיות הסיבה למצב הכלכלי הנוכחי. אנחנו לא יודעים מדוע זה כך. אי אפשר לדעת.
ואם לא מבקשים תיקון על הסיבה של המצב הכלכלי, מבקשים סליחה, מתחרטים וישר ניגשים לתוצאה מדומיינת שעולה בנו, הזיכרון עדיין בתוכנו ויכול לגמרי להשפיע ולצבוע את המציאות שלנו. בעצם יצרנו מצב של עומס מיותר על הילדה הפנימית. לא עזרנו לה להשתחרר…להיפך. יצרנו זיכרון חדש ומתח.
הדבר השני הוא שאנחנו לא באמת יודעים מה נכון עבורנו. על פי רוב המחשבה שלנו מטעה. מקורה שוב מזיכרון. עד שאין לנו את ההבנה של האיפוס והשראה שמגיעה ומראה לנו את הדרך החדשה, כל ‘רצון’ או ‘תכנון’ יכול להיות ממש לא לטובתנו.
זהות העצמי דרך ההו’אופונופונו לוקח את כל הדברים הללו בחשבון והגישה עצמה מובילה אותנו באותן בהיר ויציב אל עבר מערכות יחסים מושלמות, שפע אינסופי, חיבור פנימי וחיצוני, ברגע שאנו מוכנים לקחת אחריות על מה שמתקיים בתוכנו ולבקש את התיקון. בסבלנות ולאורך זמן.
מאחלת לכולכם שבת שלמה
התרגול הכי טוב לסופ’ש הוא הכרת הטוב במה שיש כעת
ככל שנתמקד בזאת, הניקוי ממשיך
והבריאה תראה לנו את השלב הבא
אני אוהבת אתכם
תודה על ההזדמנות לניקוי
תודה על כל הניקויים שלכם
סד”ש