בתי ספר רוחניים רבים מדברים על תודעת על, הכרה מודעת והכרה לא מודעת. בהו’אופונופונו אלו מונחים שכיחים.
את התואר הראשון שלי בפסיכולוגיה, קיבלתי לפני שנים רבות. אני תוהה כיום, כיצד הם הקדישו כל כך מעט זמן עם הסטודנטים על הנושאים הללו. אני מקווה שתכנית הלימודים האוניברסיטאית
מעודכנת ושבזמן זה, הכל שונה.
יש את האבא (מודעות על) , את האימא (הכרה מודעת) ואת הילד (הכרה לא מודעת). לכל חבר במשפחה יש תפקיד. לאבא יש את החיבור לאלוהות והשגחה על האימא. תפקיד האימא הוא ללמד את הילד.
האימא היא אתם ואני בלי קשר למגדר. כן, גם אם אתם בחור שקט, אתם האימא לילד שבכם. תפקיד הילד הוא לשחרר את הזיכרונות וללמוד מהאימא כיצד לעשות זאת. הוא שומר את כל הזיכרונות. זה נאמר כמעט בכל הספרים.
מי שמאמין בגלגול נשמות יכול לדמיין כמה פעמים כל אחד מאיתנו חי וכמה פעמים לימדנו את הילד שבנו מרצון או שלא מרצון, טוב או רע. זיכרונות טובים, זיכרונות רעים – הם כולם זיכרונות. המשימה של האימא היא ללמד את הילד לעשות את הניקוי.
מה אם רק האימא מנקה, לא משוחחת או מלמדת את הילד לעשות את אותו הדבר? נכון…הילד רק יבהה בכם. האימא יכולה לעשות ניקוי כמה שהיא רוצה, אבל לא יקרה דבר בלי שיחה ועבודה עם הילד. הילד ימשיך “לחשוב” שהכל בסדר וימשיך לרבוץ בזיכרונות.
האימא אינה יכולה לנוע ללא הילד אם היא רוצה לשחרר רעלים מחיים קודמים.
לכן התקשורת עם הילד חשובה מאד. אחרת, הכל יקרה כמו במשל “ברבור, סרטן הנהרות וזאב המים”. כולם ינועו לכיוונים מנוגדים. האחדות והשלמות של המשפחה הפנימית יהיה בלתי אפשרי להשגה.
סרטן נהרות, ברבור וזאב מים
משכו עגלה כבדה
כל אחד היה רק חלק
מרתמה אחת שנואה
הם ניסו רבות, וכל אחד
משך אותה בהתלהבות
הבעיה הייתה שכל אחד מהם
לנתיב שלו רצה להנחות
הברבור רצה לשמיים
הסרטן נפל לאחור
זאב המים צלל עמוק
והעגלה נשארה מאחור
מוסר ההשכל של המשל הוא
שהסכמה אמורה להתקיים
בין אנשים להם יש תכנית
לעבודה שאינה לשוא
אני אוהבת אתכם!