לאחר הסמינר הראשון של זהות העצמי דרך הו’אופונופונו בו השתתפתי, הקפדתי לתרגל את השיטה: סליחה, אהבה, ולומר תודה כל יום. התנסיתי בדיכאון לאורך זמן רב. ככל שהתקדמתי עם ההו’אופונופונו, התחלתי לקבל את הסימנים שוב ושוב: “אל תפספסי את הבעיה! עשי מה שאת צריכה לעשות!”
אבל התמיכה החשובה ביותר אותה שקבלתי בדרך היא אחת שקיבלתי ממרפא אחד שאמר : “התרופה הטובה ביותר היא אהבה ותשומת לב”. מישהו שאל אותו :”ומה אם זה לא עוזר?” המרפא אמר: “הגבר את הכמות!”
לקחתי זאת לתשומת לבי והגברתי את הכמות של האהבה לאנשים שמרגיזים אותי. הגברתי את הכמות של הכרת התודה כלפי כל המצבים שמפריעים לי בעבודה. אני מנסה לסלוח לכל אחד ולכל דבר.
פתאום ראיתי שינוי. כאשר מצבים אל נעימים הקשורים למערכות יחסים קורים, אני שואלת את עצמי: :על מה עלי להודות שקשור לאותו אדם? באמת הבנתי שאין אף אחד חוץ ממני. כל אדם הוא ההשתקפות של המבנה שלי אותו לא יכולתי לקבל בתוכי. הגיע הזמן לבקש סליחה למה שבתוכי ולהתאהב בזיכרונות הללו. כתוצאה מכך יחסיי עם אנשים השתפרו מאד!
ההבנה שלי היא שזאת אני שתקפתי והתנהגתי בתוקפנות ולא האנשים שסביבי.
אתם יכולים לברך אותי! כעת אני הולכת לעבודה ללא הרגשה של מתח בתוכי! ואף התחלתי לקבל תגובות נחמדות – מילים של הכרת תודה על העבודה שאני עושה ועל שמירת הקשרים מול המכותבים שלי, העמיתים ומנהל המשרד.
תוצאות אלה מעניקות לי ביטחון ועצמה ומעודדות אותי לחוש הכרת תודה מוגברת. שינויים גדולים מתרחשים בעבודה שלי, אבל הם לא מפחידים אותי או מפריעים לי. אני יודעת שהכול לטובתי. הפכתי לרגועה ובטוחה יותר.
כעת, כשאני מביטה לאחור אני מבינה שהדיכאון ואבדן העצמה שלי היו כתוצאה מההתנגדות וחוסר הקבלה של הזיכרונות שבאו להראות לי על מה אני צריכה להתמקד בניקוי.
הייתי רק צריכה להתאהב ולקבל את כל חלקי הפנים שלי כדי שהמצב ישתנה בדרכים פלאיות.
נאמר לי שגם אם נראה שדבר לא קורה בזמן הניקוי, יש להמשיך לנקות בכל מקרה – להגביר אהבה, הכרת תודה וסליחה!
ואולי יום אחד בעיה קשה עם עמיתים לעבודה תראה עצמה, וכעת יש לי כלי – הו’אופונופונו – לתקן זאת.
אינצ’ה