באתי לחגוג כאן את החיים. לגמרי.
עם זאת אחד הדפוסים הקורבניים שלי זה ציפייה. לצפות מהסביבה כל מיני. השיעור הזה מלווה אותי בהרבה מערכות יחסים ובכלל. וכן, אני בתהליכי ניקוי שנים מרובות, תרגלתי שעות אינסופיות של מדיטציה ועברתי חניכות….זה בהחלט במקום אחר. עם זאת אחת ל… הציפייה מרימה את ראשה.
הנה שיעור לחנוכה שקיבלתי, על ההזדמנות לניקוי ואור גדול בכל מה שקורה.
אני עם אימא שלי בימים אלה, מלווה אותה בשיקום של אחרי ניתוח. והיו ימים סוערים של גשם , קור ואפילו ליקוי חמה שלא קרה 300 שנה כמותו😊
הייתי צריכה לחזור ללילה בכליל בגלל עבודה קצרה וגם להביא את הבן שלי לאביו, לסופש. אמנון אמר לי שהוא הדליק את האש באח כדי שהבית יתחמם להגעתי. ממש שמחתי. לחזור אל בית חמים זה בהחלט פינוק.
הגענו לכליל בשמונה וחצי בערב ותוך כדי התקרבותי לבית, אני קולטת שיש ריח מוזר וחריף. פתחתי את הדלת ועשן דחוס ומסריח מילא כל מרחב ויצא לעברי. הבית עלה באש….לא ראו להבות בחוץ, אז הסקתי שזה יחסית עדין ומה שבעיקר קורה זה עשן.
פעם ראשונה בחיי שהתנסיתי בעשן שכזה, הוא חנק אותי לגמרי, והתחלתי להיכנס לרגע ולפתוח את כל החלונות, לאוורור ולצאת. עכשיו אני מבינה שבזכות העובדה שהחלונות היו סגורים, הבית לא נשרף לגמרי. אש אוהבת חמצן. ובבית זה אחד הדברים שלא היו.
ובעוד אני מבקשת מהבן שלי להישאר בחוץ, אני יוצאת ונכנסת, פותחת חלונות וגם מבינה מה עדיין בוער, מתקשרת לאמנון ומבקשת שיבוא מהר, שופכת מים על הגחלים ומסתכלת על מה שאפשר בתוך הסיטואציה, מה השלב הבא.
אמנון הגיע עם בנו מהר, והם התחילו להוציא את מה שעלה באש החוצה, את הגחלים שעדיין דלקו, שפכנו עוד מים…קיצר אתם קולטים את התמונה. הבנו שהאש באח בערה חזק מדיי והדליקה את מה שהיה לידה. ככל שהזמן עבר, האוויר התבהר בבית, ואפשר היה לראות יותר את הנזק. אני תוך כדי מנקה כמובן, בעיקר את המתח שהתרחש בגופי. ושאלה עולה בי – מה יש בי שהביא כזאת בעירה? חתיכת קארמה. כל אותו זמן אני לא יכולה להשתחרר מהעובדה של נס מוחלט. הייתה כאן התערבות אלוהית שאפשרה לאירוע הזה להיות מינורי יחסית. אני בתוכי מרגישה את האמת בידיעה הזאת.
אני ממשיכה להודות לאלוהות על העזרה, ועל כך שהגרוע ביותר מאחורינו. על כך שאין פגיעה באף אחד והנכס צריך לעבור שיפוץ מינורי בלבד.
כל מספר דקות נוספות אני מצליחה לעכל מה עוד התרחש ומקבלת את האירוע בתוכי, פתאום קלטתי שווילונות נשרפו, שהשקע נשרף, שהתקרה התפחמה בחלק מסוים, שיש לצבוע את הקירות באזור הזה ואת הרצפה.
אתם יודעים, עלתה בי מחשבה איך יכול להיות מצב כזה אם אני מנקה כל כך הרבה ? וכמובן ניקיתי גם את מה שהיא העלתה. יש  לי ציפיות מהאלוהות…:) ועדיין אינסוף זיכרונות
שעתיים לאחר מכן, הרגשתי את הבכי. בכי של הקלה שכלום לא קרה. מדהים איך באירועים כאלה, פועלים מיד ורק בזמן רגוע אפשר להיפגש עם מה שמתקיים במעמקים ועולה רגש חזק. עד לאותו רגע הייתי די קול.
בבוקר הסתכלתי על הסלון, על האזור ליד האח, והתמונה לא הייתה נוראית כל כך. המקום היה לגמרי נקי, שטפתי את הרצפה היטב בלילה וסידרתי, שטפתי את מה שיכולתי מהקירות, ותוך כדי שלחתי אהבה אליהם, שוחחתי עם האוניהיפילי של הבית, הוא היה בטראומה. אני עדיין מנקה.
עשיתי חישוב מהיר של הנזק. חישוב כלכלי. וראיתי שמעבר לשיפוץ עצמו, יש איזה הפסד של 1300 שח. לא בשמיים, אבל הייתה בי ציפייה שאמנון יגיד לי שהוא יקנה לי את החפצים מחדש. אמנון המדהים הזה דרך אגב, מיד אמר לי שהוא לוקח אחראיות על מה שקרה והוא ישלם על השיפוץ, ועדיין הייתי במקום מצומצם בתוכי שרצה פיצוי על הכול. אני עושה את 12 השלבים די הרבה פעמים במהלך היום, ותוך כדי אני מבינה שלא נעים לי בגוף. למה? בגלל שנפלתי שוב לצפייה. לא היה לי נוח עם ההתקשרות שלי לחפצים. מצד אחד אני רוצה אותם ומצד שני אני אומרת לעצמי, שחררי סמדר, מה עובר עלייך. עם רגש (זיכרון) אי אפשר לבוא במשא ומתן. יש כאן משהו להתעורר אליו. ואז האסימון נפל. אני משתפת פעולה עם הצפייה במקום לנקות את הרגש שזה מעלה בי. הרגשתי אהבה גדולה כלפיי הצפייה שבי. ממש חוויתי חוסר הזדהות עם העבודה שאני בצפייה. דמות שקיימת בתוכי, ואינה אני. ומהר מאד האלוהות ניקתה את הצפייה. לא עניין אותי יותר החזרים כאלה או אחרים. השתחררתי. זה קרה כל כך מהר שזה הפתיע אותי. הרגשתי אהבה לאמנון, בזכותו זכיתי לנקות משהו ולראות את המתנה בכל המאורע. משהו שיכל לזרום לאפיקים דרמתיים במיוחד, הפך לאוצר. התחושה הפנימית היא של שחרור עמוק. מאז כבר עברו יומיים, ואני כבר קבעתי עם איש מקצוע שיבוא לתקן…יש גם עוד כל מיני קולות שבאים לתמוך , לתת ולדאוג. האלוהות בהחלט נפלאה, והיא כאן אפשרה לי להעמיק את האתגר ולמצוא את מה שמסתתר מאחורי.
אני תיארתי בפניכם איזה תהליך פנימי של ניקוי שהתרחש על פני מספר שעות שכלל את כל הלילה. אני לא יודעת מה אני מנקה, עם זאת לפעמים הבנה אחת קטנה יכולה לשנות את כל התמונה והיא קורת תוך כדי הניקוי עצמו. זאת אומרת אני אנקה בלי להבין מה קורה, ואז תתבהר תמונה רלוונטית עבורי, והיא תוביל לניקוי נוסף שיוביל לעוד ועוד הבנות, וכן הלאה. אנחנו תמיד נקבל את מה שנכון עבורנו, עבור התהליך שלנו. זאת אינה תמונה שלמה, עם זאת היא חשובה.
חגיגה של ממש
אני ממש מודה שוב לאמנון על ההזדמנות,
מודה ליסוד האש על עצמתו ועל הטיהור שהוא מביא
אני מודה שהגרוע ביותר מאחורי
אני מודה לעובדה שאין לי מושג מה הולך לקרות בחיי….
ואני אוהבת אתכם מאד. בזכותכם הורדתי את הכול על הדף וניקיתי שוב😊
תודה להו’אופונופונו משנה החיים
סמדר דבורה