בתחילת התרגול של ההו’אופנופונו אנשים חושבים -“או, כמה נפלא יהיה לשמוע ולראות את הילד הפנימי שלי, לשוחח עמו, לדאוג לו ולנקות זיכרונות שנערמו במשך עידנים רבים ביחד איתו”. אבל….אני לא ממש הייתי מוכנה למפגש הזה….
זה קרה לפני כשנה וחצי. השכבתי את הילדה בת השנה וחצי שלי לישון. אחרי שהיא נרדמה, הלכתי למיטה בהרגשה של סיפוק לאחר עבודה שנעשתה היטב…ואז שמעתי קול של ילד שאמר :”אימא”.
בטוח שזאת לא היתה הילדה שלי !
במבט לאחור אני לא יכולה לומר שזה הפחיד אותי. אבל אני מטבעי פחדנית, וכששמעתי את הקול של הילד הפנימי שלי, קפאתי במקומי. מאותו יום, לא שמעתי יותר את האוניהיפילי שלי, אני חושבת שהוא נבהל מהתגובה שלי ולא ציפה לכזאת קבלת פנים מהאימא שלו.
איהלאקאלה היו לן כתב יפה במאמר שלו שאנו אחראים על הזיכרונות שבתוכינו. כשהאוניהיפילי שלי הופיע אני הייתי אחראית על זיכרונות הפחד שבי.
אני לא יודעת מתי הילד הפנימי שלי ירצה לשוחח איתי אבל אני מאמינה שזה יקרה ברגע של הבהירות הגבוהה ביותר בחיי. ואני אומר – “יקיר ליבי, אימא מקשיבה לך כעת באופן מלא….” כשאשמע את המילה “אימא”
בתחילת דרכי בתרגול ההו’אופנופונו, לא יכולתי להמתין ולראות את האוניהיפילי שלי . וכעת , לאחר ההתנסות שלי, אני רוצה שהכל יתרחש בזמן הנכון!
אין הגיון להאיץ את התהליך. רק לנקות כדי שכולם יהיו מוכנים לפגוש אחד את השני בשמחה!
אני אוהבת אתכם!
קסניה