כמעט כל ספר העוסק בחשיבה חיובית אומר שחשוב להבין מהי המטרה. עדיף לעשות ויזואליזיציה  של מה שאתם רוצים לקבל או להשיג. 

בדרך כלל מומלץ לקחת נייר גדול ועליו להדביק תמונות של מה שאתם רוצים: מכונית, בית, תמונה של האהוב, מדינות טרופיות שהייתם רוצים לבקר בהן…לכל אחד יש בקשות שונות.

כאשר אחד המתרגלים נשאל במהלך ראיון לתאר את מפת האוצר שלו, הוא אמר שהמפה שלו ריקה.

ההו’אופונופונו עוסק בשחרור של כל מה שאפשר יחד עם האמון באלוהות/בורא/תבונה עליונה שתדע לתת לכם את מה שאידאלי עבורכם. הוא יצר אתכם והוא מכיר אתכם בשלמות ויודע מה יביא לכם שמחה ו 100% סיפוק.

בסופו של דבר אין כאן אמירה שמכוונת את האלוהות/הבורא/תבונה עליונה עם “אני יודעת מה אני רוצה, הבא לי זאת”

לומר את האמת, הרעיון שלהיות חסרי מטרה ותכנית “נגע” בי  מאד לאט. היה לי קשה לקבל שבלי מטרה זה בסדר. כן, אני יודעת, האינטלקט מבקש הסברים. כל אחד מדבר על מטרות. אני רגילה ללוחות זמנים ולתכנון תמידי. מה עליי לעשות? היה עליי להלחם עם מחשבות סותרות.

אני שמחה לבשר שלאחר ניקוי, התשובה הגיעה מעצמה. כמה פעמים הנחתי מטרה שלא הוגשמה? כמה פעמים תכננתי לעבוד הרבה במהלך היום ולא עשיתי אפילו חצי ממה שתכננתי? ומה אז? אני מרגישה תסכול וחרדה מכך ששום דבר לא נעשה. דאגות ומחשבות כמו “רואה! אם הייתי עושה זאת אתמול, לא הייתי צריכה לעשות זאת היום!” התברר לי שתכנון ונחישות למטרה כלשהי הם נוסחה לאכזבות ודאגות! ברור שגם אין לי שלווה בלב! אני לא הזכרתי אפילו את אבדן הנוכחות.

התחלתי לנסות לנקות במקום לתכנן. אתם יודעים, נרגעתי. זה הביא לתוצאה ענקית עבורי. כל העסקאות נפתרות מעצמן בלי לגרום לי חוסר שקט. כל מה שנדרש לעשות בתאום עם “רשימת המטלות” נעשה כעת יום או יומיים מראש. יש לי יותר זמן לנוח. זוהי סיבה נוספת ומצוינת עבורי לנקות ולא לתכנן.