קצת על נקודת האפס
משעשע לכתוב על כלום…והרי ברור שעל כלום אין מה לכתוב. זה כלום. ריק. כל מילה מייצרת מידע וזיכרון. אשמח אם תתייחסו למה שאכתוב באופן הזה.
כולנו בעצם באנו מנקודת האפס. מהריק. מהכלום.
לשם אנו חוזרים.
זאת הכוונה😊
כמה מאיתנו באמת מפנימים את עקרון הריק, האפס? הרי המציאות שלנו מלאה במילים מילים מילים, אמונות, מחשבות, עתיד, עבר, מערכות יחסים, גוף ועוד. וזאת הזהות שלנו. עם זאת אין באמת הבנה למי שאנחנו באמת אם אנחנו מזדהים עם כל מה שנערם על האפס, על הכלום, על הריק.
כל אלו הם הזיכרונות. והם אלו העוברים ניקוי בהו’אופונופונו. בעצם יש כאן מחיקה ברורה של עולמינו כפי שאנו תופסים אותו. זה יכול להיות אולי לא “נעים” לשמוע זאת. עם זאת, הרעיון של למות בעודנו חיים…זה כיוון אשר יאפשר לחיות חיים של נוכחות מוחלטת, של תנועה אשר אינה ידועה מראש, חדשה לחלוטין ומאוחדת עם כל מה שיש.
כל עוד אנו “תקועים” בתפיסת העולם שלנו המצומצמת, אנו “תוקעים” את כולם. זאת אומרת הערבות ההדדית כאן בהחלט חשובה. אם אני דרך הניקויים מוחקת את עולמי, עולמי נמחק מאחרים. וגם חלק מעולמם.
או אז יש אפשרות לתודעה האינסופית הזאת, הריק, להתגלות כבסיס /מקור של כולנו. אותה נקודה אשר תביא לנו את חוויית האחד. זאת האמת. כולנו ריק, כולנו תודעה אחת ויחידה והזיכרונות שלנו הם אלו אשר מפרידים ביננו. יוצרים את אשליית הנפרדות.
אני מאד אוהבת אתכם,
תודה לכם על המוכנות שלכם לניקוי, וגם אם אתם לא תופסים שזאת מחיקת עולמכם, לא במובן שאני הבאתי זאת כאן, תודה לכם בכל מקרה.
סמדר דבורה